חג סוכות הגיע, ואפילו בימים אלו שקצת קשה להגיד חג שמח, מאחר שמטרתו העיקרית של החג אינה יכולה להתקיים.

הסוכה שמצוותה היא לשבת אחד ליד השני, משפחה, חברים ושכנים יוצרת אווירה של יחד וקירבה למסורת. הסוכה גם מצווה עלינו את חובת הבנייה והעשייה, ואכן כיום הרבה ממנה הולכת לאיבוד.

הבידוד בתוך הסוכה נשמע כמעט כדבר והיפוכו. אני מוצאת את עצמי נאבקת מול הרצון לוותר, להרפות ולשאול בשביל מה לי, למי ולמה אני בונה את הסוכה. הבידוד, הריחוק והניתוק בזמנים אלה בתוך הסוכה נראה חריף וכואב יותר.

יחד עם זאת ישנו קול אחר שאומר לי לאחז במסורת, לעשות את זה בשביל המשפחה הקרובה ולהראות שעדיין במרחב המאוד המצומצם שנוצר לי אני בוחרת לשמור על המסורת ולא לוותר על ההרגלים.

זיכרונותיי כילדה קטנה מחג הסוכות הן בנייתן של הסוכות הרבות עם הסבים, הדודים והחברים, אשר עדיין מהדהדות, מתחזקות ונשמרות בתקופה שבה אנחנו נמצאים.

הסוכה הזו מאפשרת חיבור, אפילו קטן, בין פנים לחוץ המאפשר יציאה מהבית לחצר הקרובה. האפשרות הפיזית ליצור מרחב שונה מאפשרת אפשרות מטאפורית ליצור בנפש מרחב אחר, להילחם בצמצום ולבחור בחיבור לרוחניות מעבר לכאן ועכשיו.

במסגרת המחשבה על מה לא לוותר, נראה לי שהשנה כדאי לא לוותר על עצמנו. ישנה האפשרות להזמין לסוכה הממשית או הווירטואלית שלנו הרבה אורחים פנימיים כלומר, את החלקים בנו שהרבה פעמים סמויים מהעין ולפעמים נאבקים על מקומם , מרחיקים אותנו ממה שחשוב ואפילו גורמים לנו לפגוע ביקרים לנו. דווקא המרחב השקט הזה יכול להזמין ממקום של פיוס , חמלה, התבוננות וסקרנות את כל החלקים האלה. אנחנו יכולים לדמיין איך אנחנו יושבים סביב השולחן עם החלקים שיש להם גם טעם וגם ריח כמו האתרוג , כאלה שעובדים בשבילנו קשה ומאפשרים לנו לפלס את דרכנו להיות במקום שטוב לנו. אנו יכולים להזמין את החלקים שמריחים טוב ונראים טוב, אך בעצם אנחנו יודעים שאין להם טעם כמו ההדס,  שהם קצת מזייפים ואינם מביאים אותנו לשום מקום טוב. אולי זה הזמן לתת לחלקים הנסתרים שלא מריחים ונראים מי יודע מה, כמו הלולב והתמר, אבל הם מזינים וטעימים, נכונים ומחברים , ויש לנו הזדמנות דווקא בזמן הסגר, דווקא בעת המגפה לראות את החשיבות שלהם גם לנו וגם לסביבה, ולהזמין אותם להיות בולטים יותר על שולחן חיינו. כמובן שיש את החלקים שאין להם טעם וריח כמו הערבה, שאנחנו סוחבים אותם הרבה שנים וכבר שכחנו למה הם פה ומה הייתה הכוונה שהם נכנסו לחיינו, ואולי הגיע הזמן להסתכל על המיותרות שלהם ועל המשקל העודף שהם שמים עלינו ועל ההזדמנות לנקות את פינות הסוכה הפנימית שלנו ולהשאיר מרחב נקי, בהיר ומותאם למה שאנחנו צריכים בתקופה זו בחיינו.

דווקא שהמרחב מצטמצם הוא יכול לאפשר לנו להיות מדויקים ויצירתיים ולהשתמש בו כמעיין תחנת ביניים מזינה שתאפשר לנו לצאת למרחב הגדול יותר כשהעת תגיע והיא תגיע.

חשוב לזכור ולהילחם על מה שחשוב לנו כי אי וויתור נותן משמעות גם כאשר התוצאה לא ברורה ואולי בעיקר כאשר היא לא ברורה.

מאחלת לכולנו סוכות שלו בו נשלים עם מה שאפשרי ועם מה שלא ובתוך המרחב הערירי שבונה לנו הבוכה השנה, נוכל למצוא מרחב ביניים מותאם, שומר ומזין.

חג שמח לכולם