כולנו עדיין בתוך השבר הנורא. מתקשים להאמין למראות האכזריים, לסדיזם המתפרץ. אנו כואבים את כאב משפחות הנופלים, הפצועים והחטופים. מתחילים לתפוס את גודל הזוועה.
כל אלה לא משאירים אותנו אדישים; אנו מתקשים לישון, לנהל שגרת חיים, להתרכז במטלות.
זאת תגובה נורמלית למצבי סטרס, אנו דרוכים ותוהים האם ניתן לבנות שנית את תחושת הביטחון, איך זה מתאפשר ומה עלינו לעשות בכדי להצליח.

לאלה שבתוך השבר, בים הכאב, ייקח עוד זמן רב להתעשת, ייקח זמן לעבד את הדברים הנוראיים שהתרחשו. גם לנו במעגלים השניים והשלישיים יש פגיעה בתחושת האמון, הביטחון וכאב רב על הסבל שנגרם. אך בתוך כל זה, כמו בהרבה משברים, עולה גם צורך החיים- להתחזק ולהמשיך. אנו יודעים שכמו שיש תגובה פוסט טראומתית (PTSD), יש גם גדילה וצמיחה מתוך השבר (Post-Traumatic Growth).

אז מה עוזר לנו לצמוח מתוך השבר בטווח הקצר ומה בטווח הארוך?

קיימים חמישה ממדים לצמיחה פוסט טראומטית (PTG): ערך רב יותר, התפתחות רוחנית, אפשרויות חדשות, יחסים עם אחרים וחוסן נפשי.
בטווח הקצר, חוסן נפשי עשוי להועיל רבות לצמיחה מתוך המשבר. החוסן הנפשי הינו יכולת פסיכולוגית חיובית להתמודדות עם מצבי דחק ומשבר. החוסן מאפשר לנו להסתגל לנסיבות החיים שנגרמו בשל מצבים אלו.
ישנם כמה עקרונות שמחזקים את החוסן הנפשי שלנו:

1. להיות פעילים – השבר ותחושת חוסר האונים פעמים רבות מקפיאים אותנו, גורמים לתחושת הימנעות או שיתוק (flight or freeze). לעומת זאת, העשייה (fight) מחברת אותנו ליכולות, לכוחות ותורמת לתחושת השליטה בעולם.
2. שמירה על רוטינות – ברור שהרוטינות נפרצו ואיננו יכולים להתנהל באופן סדיר. אך ככל שנצליח לשמור ולו על חלק מהם, ייטב לנו. עלינו לשמור על מסגרתם של דברים בסיסיים כמו תנועה, ספורט, הקפדה על אכילה ושינה, עבודה, טיפול בילדים. בבחינת זו שכאשר אנו שומרים על המסגרת, היא שומרת עלינו.
3. חברה לאנשים משמעותיים – תחושת ה”יחד” תורמת רבות, זאת לעומת השבר אשר מוביל לתחושת בדידות וחוסר אונים. החיבור לאחרים שעוברים את אותה טלטלה, היכולת לחלוק את הקשיים, היכולת לדבר, לקבל חיבוק, להתכווץ יחד, תורמת בצורה משמעותית לחוסן הנפשי.
4. בניית משמעות – אין חוסן ללא משמעות. אנו זקוקים להבנה מדוע אנו עושים את הדברים, כיצד הסבל יכול לתרום לעתיד טוב יותר, איך בונים תחושת תקווה ומשמרים אופטימיות. בניית המשמעות הינה אישית בתקופה זו; היא נעה בין שמירה על העצמי, המשפחה, תחושת חיוניות בעבודה וחיבור למדינה ולקבוצה הרחבה. ואכן אנו רואים התגייסות חסרת תקדים.
5. עזרה לזולת – הנתינה היא קבלה. כאשר אנו מעניקים מעצמנו אנו בונים, מתחזקים, פעילים.
   פעולת הנתינה מאגדת בתוכה אלמנטים רבים שהם בוני חוסן: פעילות, קשר עם האחר, משמעות והתחברות לדבר שהוא מעבר לעצמנו.

בטווח הארוך אנו נדרשים להתארגנות מעט אחרת, נדרשים לזווית ראייה ארוכת טווח בכל מישורי החיים, ובפרט במישור התעסוקתי. ייתכן שעקרונות אלה משפיעים על המישור התעסוקתי, אך לאחר המשבר, יש צורך בתכנון הקריירה לטווח הארוך.

צמיחה תעסוקתית מתוך המשבר

עקרונות אלו של החוסן הנפשי יועילו לנו הן ברמה האישית והמשפחתית והן ברמה התעסוקתית.
השבר אצל רבים השפיע גם על מעגל העבודה; השפיע על בעלי מקצועות חיוניים, כדוגמת רופאים, שוטרים ובוודאי אנשי צבא, אשר נדרשו לעבודה מאומצת. אחרים עבודתם הופסקה (בעלי עבודה באירועים, מסעדות ואירוח) ואחרים היו צריכים לתמרן בין עבודה לילדים, כגון מורים, מתכנתים ואנשי משאבי אנוש.
עם זאת, אנו יכולים לצמוח מהמשבר למקומות חדשים. עלינו להבין כי הטלטלה יכולה ליצור הזדמנויות חדשות אשר ייווצרו גם במציאות החיצונית, זאת בשל הצורך בבנייה מחדש, שיקום פיזי, רגשי וחינוכי. וכן יכולות להיווצר הזדמנויות פנימיות כגון החלטתם של עובדים לעבור ממצב שכיר לעצמאי וכן ההפך, אנשים יוכלו לגלות כישורים חדשים, כדוגמת ניהול, ארגון ונתינה לאחר, שלא נראו קודם לכן. ייתכנו גם שינויים ברמה ערכית, כגון חיבור לצורכי הכלל, התאמת חיי העבודה למשפחה.

לסיכום

איננו יודעים כמה זמן מצב החירום יימשך.
אך אנו נדרשים לשים אנרגיה ומאמץ בטווח המיידי וגם הרחוק. עלינו להיות ערניים ולבדוק אם השינויים שקרו ויקרו משפיעים על המצב התעסוקתי ולהשקיע מעט מהמאמצים להתכונן למצב החדש.

אורלי צדוק,
פסיכולוגית תעסוקתית מומחית ומדריכה. בעלת ניסיון של כ-30 שנה בייעוץ קריירה בכלל, וייעוץ לאנשים עם הפרעת קשב בפרט. בעלת קליניקה לייעוץ וטיפול בתחום הלימודים והקריירה בהוד השרון. מרצה באוניברסיטת רייכמן. חברת וועד מנהל בהסתדרות הפסיכולוגים ובעמותת עמית לדרך. פרסמה יחד עם ד”ר אורית דהן את הספרים- מ”לקות לחירות” ו”הפקולטה למדעי הלקות”. לשעבר, חברת מועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות, הפסיכולוגית הראשית של שירות התעסוקה, מרצה במכללה האקדמית תל אביב-יפו ומנהלת תכנית הגשטלט באוניברסיטת תל אביב (ממש כמו שמופיע באתר, אפשר להסתכל איך זה נראה באתר).