היה לנו חודש יוני משוגע וטרופי עם גשם סוער באמצע הקיץ ולמרות ההפרעה הזו, אין ספק שהקיץ פה ואתו החם שמקשה עלינו לתפקד. האווירה היא אחרת בעיקר אם אתם מחוברים לילדים בגילאים שונים. הם אלו שמזכירים לנו את עונות השנה. אווירת סוף שנת הלימודים אצל הילדים כרוכה בקדחתנות, מבחנים, מסיבות סיום, תכניות לקיץ,  מן כיוון הפוך של סערה לפני השקט.

האומנם שקט? האמת שהחופשות כבר לא נראות כמו פעם. כשהייתי ילדה, עבורי בחופש הגדול היה לרבוץ בים, לאפשר לארטיק לטפטף לי על הסנטר ולבנות במשך שעות ארמונות שהגלים שטפו אותם. היום יש לילדים מיליון תכניות: קייטנות, הפעלות, נסיעות, מחנות קיץ, עבודות.. יש לתכנן יותר את סדר היום לקטנים יותר ויש שינויים ויש ריגושים ותחושה של חופש – אבל איפה החופשה?

החופשה מייצגת את מכלול חיינו. המירוץ/המיהור הבלתי פוסק בחיינו שצריך להספיק הרבה מהכל.  נעשינו מומחים בדחיסת משימות, מטלות, עשייה ומלהטטים ביניהם. כשאנחנו משוחחים עם אדם אחד, בו  זמנית עוקבים ברשתות החברתיות מה כתבו עלינו/לנו/לייק וגם מסדרים את הניירת על השולחן – מיהור נעשה שם נרדף להצלחה.

אין ספק שאורח חיים זה מאפשר לנו רוחב יריעה. בלחיצת כפתור אנו נחשפים לאין סוף מידע, מתקשרים וירטואלית עם מאות אנשים שהם חברים שלנו בפייס, מאחלים כמעט מידי יום מזל טוב ליום הולדת וסופרים בקפדנות כמה ברכות קיבלנו. החיים נעשו נוחים יותר. בקרוב גם לא ננהג או לא נצטרך לעשות רשימת קניות והמקרר יזמין עבורנו את האוכל, לא נצטרך לקנות בגדים מהחנויות וכל חיינו יתנהלו דרך האינטרנט והרשתות.

אני פוגשת בחדרי לא מעט אנשים איטיים, שבטוחים שהם לא מוכשרים ולא יוכלו לעבוד בשום מקום כיוון שהם לא מספיקים כמו האחרים. על האיכות פעמים רבות מוותרים בשם הקצב, ועל מה עוד מותרים?  על השקט ,על החלל ,על המרווחים, על לא לעשות כלום..

זהו ויתור על מימד העומק. כשאנחנו ממהרים להספיק הכל, אנו מוותרים על ההרהור ובעיקר על הרגש. ומה לעשות כשהרגש זקוק לזמן משלו כדי להתבהר, כדי להרגיש אותו והוא עדין אינו התאים עצמו לקצב החדש. המיהור מקרב אותנו לעולם אך מרחיק אותנו מעצמנו . וכיצד נדע מה נכון לנו לבחור ללא ההקשבה פנימה שנותנת לנו כיוון?

הקיץ יש לנו בחירה לתכנן חופשה מאותו הסוג שנהגנו לעשות עד כה לעומת חופשה של האטת המיהור, התבוננות, הקשבה.  הקיץ מהווה אפשרות לטעום קצת מהטעם הישן הזה, מהרגש. הקיץ מאותת לנו לעצור קצת, בין כה וכה קשה לרוץ במזג האוויר הזה. הוא מזמין אותנו לרבוץ, לשהות במים, להתבטל תחת כוכבים מנצנצים ולא לעשות כלום. לא לחשוב, לא לתכנן. ומה קורה? לפתע עולים בנו זיכרונות, כמיהות, געגועים. פתאום יש מקום לשאלות, למחשבות חדשות. יש פנאי לשוחח עם אנשים שלא נפגשנו מזמן. להכיר אנשים חדשים ולעשות דברים שמזמן רצינו אבל לא היה לנו זמן.

ומדוע זה חשוב לקריירה?

כי קריירה כשהיא על אוטומט סופה לגווע או לפחות להפוך ללא מספקת. כשאנחנו רצים אנחנו לא מקשיבים לרחשי הסביבה המשתנה ולא לעצמנו. אם לא נטרח מידי פעם לחשב את מסלולנו מחדש, ניתקע. והחיפוש הזה, שינוי הכיוון, לוקח זמן ומרחב שרצוי לקחת אותו מידי פעם.  אם נרצה או לא, העולם מסביבנו משתנה כל הזמן וגם אנחנו. קונפוציוס אמר “שאי אפשר לשים את הרגל פעמיים באותו נהר”. דווקא “עונת היובש” זה זמן טוב להתחבר למשפט הזה.

איך עושים את זה?

מתכננים זמן.  לוקחים ימי חופש, שעות  מנוחה שהם לא פחות חשובות מהעשייה. מנסים דברים חדשים, משוחחים ונפגשים עם אנשים סתם כך ללא מטרה.

רשמו במחברת משלכם מחשבות, חלומות, אסוציאציות, נושאים שמעניינים אתכם ושלא היה לכם פנאי עבורם.

התבוננו סביבכם, תהנו מהשקט, מהמראות… נתן אלתרמן כתב בשירו “ירח”: “גם למראה נושן יש רגע של הולדת”.

תקראו דברים חדשים, תפתחו לעולם החיצוני ובעיקר לעולמכם הפנימי. עצמו מידי פעם עיניים, התבוננו בגלים. שכבו מתחת לעץ מוצל וראו, הקשיבו מה עולה בכם? הקשבה פנימית אמיתית מתוך השקט שתצרו סביבכם.

מתלבטים איך לבחור נכון החלטות בנושא קריירה? לא בטוחים לגבי “הכיוון בחיים” או הזהות התעסוקתית שלכם? השאירו פרטים ואני אחזור אליכם בהקדם