אנחנו כבר מבינים שהקורונה זה זמן מיוחד. הניסוי החברתי הגדול אי פעם.

תהליכי ההסתגרות זרים כל כך לקיום האנושי. משחר האנושות חיינו בקבוצות, היינו זקוקים זה לזה כדי להתקיים, כדי לצמוד יחד, ללקט יחד ולגונן על החלשים. הערבות ההדדית הייתה אבן יסוד בחיים שלנו.

זה חזק גם ברמה הביולוגית – גן בעלי חיים מתקיימים בלהקות, והעונש הקשה ביותר הינו להיות מורחק מהלהקה.

מעבר לצרכים הפיזיים, מדובר גם על הצרכים הנפשיים. גם רגשית ונפשית אנחנו זקוקים לאנשים אחרים.

אנחנו נולדים ללא הקשר, וויניקוט כבר אמר: “אין אמא בלי תינוק ואין תינוק בלי אמא”. התלות הזאת מגדירה אותנו ובתוכנו טמון אינסטינקט לטיפול בחלש מאיתנו.

אין אדם שתינוקות, גם של בני אדם וגם של בעלי חיים, לא מעורבים בו רגשות של חום ופותחים לו את הלב. כלומר, המבוגרים מעניקים טיפול פיזי לתינוקות, והתינוקות עונים להם על הצורך באהבה, חום ומשמעות.

הקשר נעשה דרך החושים: ההכלה הראשונה קשורה במגע של גוף וגוף, החיבוק הראשון הינו הדבר שמרגיע ומערסל, וקשר העין שנוצר הינו הבסיס לאינטימיות ותקשורת.

בנוסף, זאת ועוד, ההקשר דורש מאיתנו גם להפנים ולאזן את התוקפנות שלנו. מייקל אייגן טוען שתינוק מוכן “להזיק” לעצמו כדי לשמור על האמא שתטפל בו. אפילו דרישה חברתית שמזיקה לגוף שלנו מופנמת, כי אנחנו רוצים לעמוד בציפיות החברה.

יחד עם זאת, הקשר מאפשר גם השלכה. קשה לנו לשאת את כל התסכול, הייאוש, התוקפנות והתחושות שעולות בנו, וחלקן באופן תדיר מושלכות החוצה. זה הבסיס לדעות קדומות, כעסים ומריבות, והרי בשביל זה אנחנו מתחתנים לא? שיהיה את מי להאשים.

אבל מה קורה לכל התהליכים האלה בבידוד החברתי ? מה קורה כשהדבר הבסיסי ביותר שנדרש לבריאות נפשית נלקח מאיתנו?

במצב זה קורים מספר תהליכים:

האחד, תחושת הפגיעות, הארעיות, ואף תחושת המוות, עולים על פני השטח. ההגנה האמיתית או האשלייתית שאנחנו חלק מקבוצה, מתערערת. המוח הראשוני שלנו, שדואג לחיות ולקיום היומיומי, נכנס לפעולה ומנגנונים פרימיטיביים יותר, מתחיל לנהל את חיינו. לכן, זה לא פלא שבתקופה זו טראומות ישנות והתנהגויות הישרדותיות (ראו את תופעת הביצים ונייר הטואלט) מתחילות לנהל אותנו באופן לא רצוני.

שנית, הנחמה שבמגע החושי והיכולת ליצור קשר עין מיטיב ומרגיע, מפגעים. הבריאות הנפשית זקוקה לקשר, אבל כרגע הבריאות הפיזית דורשת מאיתנו בידוד. בדרך כלל הבריאות הנפשית והבריאות הפיזית הולכות יד ביד, אך כעת הן מפוצלות.

אומנם, אנחנו פוגשים אנשים דרך הזום ושיחות וידאו, אבל אלו פגישות חלקיות ביותר, אין בהן מגע או ריח, ואף קשר העין נפגע: כשאנחנו מסתכלים על האדם במסך הוא חווה אותנו כלא יוצרים איתו קשר עין, ואם אנחנו מסתכלים במראה כדי ליצור קשר עין, אנחנו לא רואים את האדם. במילים אחרות, הקשרים הבסיסיים ביותר, שנוצרים כבר בחודשינו הראשונים, מתפרק ומתערער.

דבר מרכזי נוסף שנלקח מאיתנו, הוא הזכות והצורך בהשלכה בריאה. בואו נהיה כנים – אחד הדברים הקשים לכולנו הוא להסתכל בכנות על עצמנו ולראות את כל הפערים בין מה שרצינו לחשוב על עצמנו לבין האמת. לכולנו חלקים שאותם לא היינו רוצים לפגוש ועבדנו קשה על הדחקתם. ההימצאות בסביבה אנושית מאפשרת לנו קצת לשכוח, להכחיש ולחשוב שאנחנו יפים יותר, טובים יותר, חכמים יותר ונחיה יותר מהממוצע.

כשאנחנו כקמים כל בוקר, מול אותן ארבע קירות, עם אותם אנשים ועם עצמנו, אי אפשר לברוח מהמפגש עם המראה על הקיר. גם לנו המראה הזאת אומרת הרבה פעמים שיש שלגיה אחרת יפה מאיתנו. כלומר, יש “אני אידאלי” שאנחנו רחוקים ממנו. החלקים שהזנחנו והדברים שלא טיפלנו בהם, פתאום נעשים מאוד ברורים. לא פלא שאנשים רבים נכנסים למצבי רוח, דיכאונות, חרדות ומתקשים לשמור על האיזון הנפשי.

אז מה בכל זאת לעשות?
אין ברירה, אנחנו לא יכולים בלי אנשים וגם באמצעים המצומצמים שעומדים לרשותנו, אנחנו חייבים לשמר את הקשר. אנחנו חייבים להרגיש חלק מקבוצה, ודווקא המבחינה הזו, בזמנים אלה נפתחות קבוצות חדשות, התחברות עם האנשים במרחב העולמי ויש אפשרות להעמקת קשרים עם חברים ומשפחה. אז נכון שאי אפשר לגעת ולהריח, אבל אפשר לנסות לגעת נפש בנפש. זה לא יקרה בקלות, אלינו להשקיע בכך, להתכונן לפגישת בזום, ליצור סטינג תומך ונקי מהפרעות. דווקא בגלל שהפגישה לא אינטואיטיבית, היא מצריכה השקעה גדולה יותר, אך זה משתלם. גם בפגישה הזו חשוב להתאמץ וליצור קשר עין, לקרב את המבט למסך, לאפשר לפעמים תנועה, להתקרב ולהתרחק על מנת לראות את כל הגוף, לשלב חפצים מהסביבה, תמונות, להשמיע מוזיקה ועוד. כל דבר שייתן תחושה של חיות מהתמונה הקפואה של הזום.

וברמה האישית, לקבל את זה שאנחנו לא כאלה יפים כמו שהיינו רוצים, שיש בנו גם מהמלכה הרעה וגם משלגיה. לנסות להתמקד בחלקים היפים שלנו, להודות על מה שכן יש לנו, על האופן שבו אנחנו כן מצלחים להתמודד, לפתח Self-Support System, אם זה ביצירה, תנועה, טיפול באחרים ועוד. והכי חושב – לגלות חמלה כלפי הנפילות שלנו, ההצפה האישית והטבעית, והפעמים שבהם איבדנו את זה.

זוהי החוויה האנושית של יציאה מאיזון והמאמץ לחזור אליו. אפשר להשתמש בתקופה זו כהזדמנות להסתכל באומץ גם על החלקים הפחות יפים של המראה, לקחת את ההזדמנות ולהפוך אותם לקצת יפים יותר ולטפל בהם כמה שאנחנו יכולים.

בהצלחה.