כל שנה אנחנו חוזרים ומספרים ביציאת מצרים ויש לנו הזדמנות להפוך בסיפור כהנה וכהנה וללמוד אותו כל פעם מזווית חדשה.

הזווית שאני רוצה להציג כאן קשורה כמובן לעבודה וקריירה. לפני יציאת מצרים אף אחד לא חשב שאפשר אחרת. דורות על דורות עבדו את המצרים והיו בטוחים שזהו גורלם גם אם לא היו מרוצים ממנו. לפעמים גם אנחנו כך בתוך מעגל העבודה ומעגל חיינו. נמצאים בתוך שגרה שוחקת יותר או פחות, עושים מה שאנחנו רגילים כי זה מה שיש וכלל לא מעלים על דעתנו שאפשר אחרת.

עבדות ועבודה הן שתי מילים שלהן אותו השורש. ואולי עבודה שנעשית לא מתוך בחירה, לא מתוך מחשבה, ולא מתוך אמונה ביכולת לשנות ורצון להשפיע, היא עבודה שקרובה יותר לעבדות מאשר לעבודה במשמעות של קריירה, מימוש עצמי או בחירה אישית.

ואז מופיע משה, נסיך שייך-לא שייך, מכובד אך בעולמות אחרים, העלה את הרעיון שאנו בטוחים שהיה נראה מופרך לגמרי, לעזוב את הכל וללכת לארץ לא נודעת. לפעמים כמשה, מתגלם בליבנו גם איזה רעיון שנראה בהתחלה מופרך – לעשות שינוי, לעשות את הבלתי יאומן. משהו שנראה יותר כמו חלום, הזיה, מאשר תכנית אמתית. מין צורך פנימי שמתחיל לבעור בנו כאותו סנה שאיננו אוכל. כמשה שפגש במדבר סנה שאיננו אוכל, משהו בנו שמתמיד ומזין את הרצונות והתחושות החדשות ואת הרצון לשינוי.

בשלב זה אין דרך, אין תכנית, אבל יש רצון עמום או לפחות אי נוחות במצב הקיים. השלב הבא הוא קפיצה נחשולית של יציאה לדרך. עם ישראל מחליט לצאת. לא ברור איך, מה הכוח לבצע את המשימה, כמה המצרים יוותרו על העבדים שלהם, לא ברור כמה זמן תיארך הדרך ומה צריך לעשות אבל ברור להם שיוצאים.

הרבה פעמים בשינויים בחיים בכלל ובשינוי קריירה אנחנו פועלים מתוך דחף פנימי, מתוך נכונות לקחת סיכון, כאשר באמת לא ברור לנו מה תהיה הדרך ועם איזה אמצעים, ואנחנו צריכים לסמוך על כוחותינו ועל כך שהדרך תתגלה לעינינו תוך כדי תנועה.

מתברר שנחושים צריכים גם עזרה, וגם במקרה של החיפוש אחר קריירה מתאימה, יש מישהו שיכול לעמוד לצדנו, להוסיף לכוח שלנו לפעול ואולי אפילו לחצות אתנו את הים לצד השני של הגדה. בשלב זה יכולה להיות לנו מטרה או אפילו רק כיוון כללי, אך תלאות הדרך עדיין לפנינו. כמו ביציאת מצרים, לפעמים עלינו ללכת 40 שנה במדבר, לעמוד בניסיונות, לסבול עמימות ותסכול, להתמודד עם חסמים ולפעמים אפילו להיות אובדי עצות. עצם ההתמודדות היא זו שמחשלת אותנו, מוסיפה לנו ידע ומיומנויות, שיעזרו לנו אחר כך בכיבוש הארץ המובטחת. כלומר, את התסכול והקושי שלנו בתלאות הדרך, והנטייה לפעמים להרים ידיים ולחזור אחורה, אפשר להחליף בהבנה שהתלאות האלה, הפחדים, החששות וההחלטות שצריך לקבל, הם בדיוק הדברים עליהם לא כדאי לוותר בדרך לשלב הבא. ואז מגיעים לארץ המובטחת.

יש כאלה ש”נענשים” כמשה על חוסר האמונה, לכן הם נשארים על סף הארץ המובטחת – “לארץ תראה ואליה לא תבוא”, ויש כאלה שבזהירות, בתחכום, תוך איסוף מידע וצבירת כוח, עוברים את הסף למקום החדש, שבו מתחילה התמודדות חדשה של תקיעת יתד, בניית זהות, כיבוש מקום פנימי וחיצוני.

יציאת מצרים איננה תהליך חד פעמי. היא מעגלי מסעות שאנחנו עושים לאורך החיים, כל פעם מול אתגרים ומשימות התפתחותיות חדשות.

אז בקריאת ההגדה השנה יש לכם הזדמנות לחשוב באיזה שלב אתם נמצאים בסיפור יציאת מצרים שלכם, איפה אתם רוצים להיות ומה יעביר אתכם לשלב הבא.

בהצלחה!

צרו קשר