תקופת החגים באה עלינו בטובה. סליחה תיקון, מקווה שבאה עלינו בטובה לא אצל כולנו, לפעמים מדובר ברוח חידוש, התחלה, התרעננות, מפגש עם משפחה וחברים, ולפעמים מדובר בתחושת חנק ממחויבות פער בין רוח החג לרוח הפנימית ואז כמובן התקופה הזו מציקה במיוחד. תמיד שנוצר הפער הזה בין מציאות חיצונית למציאות פנימית נוצרת מועקה. לא חשוב אם מדובר במישור האישי המשפחתי או המקצועי. אנחנו לא אוהבים לסבול ולכן הרבה פעמים ננסה לברוח, אם דרך נסיעה לחו”ל, טיול או דבר דומה ואם דרך בריחה פנימית, כלומר להיות במחויבות החג בגוף אך בנפש להיות במקום אחר. להתנתק, להצטמצם ולתת מעצמנו כמה שפחות. העיקר לעבור את זה בשלום ולרצות להיות כבר אחרי הכל. הפתרון הזה לדעתי מהווה בזבוז של הזדמנות. דווקא בפער  הזה מסתתרת הזדמנות. דווקא מהסדקים האלה יכול לבקוע אור. כמו הסיפוק ששמעתי ואהבתי “כד נשבר, מדביקים אותו מחדש, כי כידוע אין שלם יותר מכד שבור”. אך גם כד שבור ומודבק נוצרים בו חורים אך אם את החורים האלה ממלאים בזהב או באבנים טובות, אז הכד נעשה יפה יותר, מעניין יותר ועשוי יותר, כמו בחיים עצמם.

התמודדות עם פערים

כדי לטפל ביעילות בפערים האלה בין ההתחדשות, השמחה, החגיגות לתחושה הפנימית, ראשית צריך להכיר בכך שקיים פער ולא לטאטא אותו מתחת לשטיח. בשלב השני לוקחים את הפער כהזדמנות במקום התחמקות ו/או רחמים עצמיים. אפשר להתבונן בסקרנות ובאומץ, אפשר להבין את הפער כאיתות המערכת שזה הזמן לשנות ולהמשיך הלאה ולהתפתח. זה רמז שיש צרכים פנימיים שהתגבשו שעדיין לא מקבלים מענה. הצרכים יכולים להיות שונים. יש צרכים שנולדים משינוי חיצוני: סיור, לימודים, נישואין, ילדים, ילדים שעוזבים את הבית וכו’. הצרכים יכולים להכשיל מבפנים מימוש שקורה לנו למשל  לימודים שנדחו , התמקצעות נדרשת או דווקא צורך ליותר פנאי מנותב ואיזון אחר של חיי בית עבודה.

הרבה פעמים יש ברית ושיתוף פעולה בין צרכים חיצוניים לפנימיים. לדוגמה: פרושי צה”ל שיוצאים בגיל צעיר ממערכת אחרת טוטאלית לעולם העבודה הרחב. זה אירוע חיצוני דרמטי למדי. אך אירוע כזה מזמין דרכים פנימיים וחשבון נפש. מה אני רוצה לעשות הלאה עם חיי, האם להמשיך עם באותו מסלול מוכר ובטוח או לעשות שינוי. האם לאוורר חלומות ישנים ולבחון אותם מחדש או להניח להם. זה הזדמנות לבחון צרכים ישנים. דברים שהוזנחו בצד הדרך ולבדוק את הנכונות להתמיד איתם מחדש.

דוגמה נוספת של צורך משני, קורית סביב לידת ילדים. הרבה פעמים זה אירוע חיצוני מכונן שמשנה סדר עדיפויות. מניסיוני כפסיכולוגית תעסוקתית, מגיעות נשים קרייריסטיות שמעוניינות לשנות את אורח החיים. תקופה זו הרבה פעמים קשורה בשינוי צרכים ואיזון בית עבודה. לפעמים מגיעים למצב של שחיקה קיצונית לפני שיכולים לעשות שינוי משמעותי. כלומר, אפשר לראות באירועים חיצוניים זרז ומקדם לעומת שינויים פנימיים שנדרשים בסדר העדיפויות ולקדם שינויים שצריכים להתרחש.

תקופת החגים מהווה אירוע חיצוני שמשפיע על האווירה. תקופה זו יכולה להיות קטליזטור  להתקדמות בתחומים מחודשים או לפחות הזדמנות להחצנת שאלות ומשימות התפתחויות.

אז מה אתכם? האם אתם מתכוננים לחבק את ההזדמנות של תקופה מיוחדת זו בשנה ולהתייחס אליה ברצינות? ההחלטה שלכם…