לקראת השנה החדשה ברצוני לחלוק אתכם חוויה מיוחדת שעברה עליי לא מזמן:

שהייה במנזר ” original light”, הדוגל בלימוד זן בודהיזם (בגדול- זן הוא זרם בבודהיזם) . תאמינו או לא –הנמצא בהונגריה.
כמו הרבה דברים טובים בחיים זה קרה “במקרה”.
ואיך אני מגדירה “במקרה” ?.
דברים/הזדמנויות אשר קורים סביבנו כל הזמן והרבה פעמים אנחנו לא שמים לב אליהם.

מתי אנחנו כן שמים לב להזדמנויות סביבנו?.
כאשר אנו חווים הבשלה פנימית , אשר מושגת ע”י התבוננות וערנות כלפי עצמנו והסביבה.
ואז, כאשר אנחנו “ערים” למתרחש, בתוכנו וסביבנו אנחנו יכולים לוודא שאותם הזדמנויות, לא יחלפו על פנינו כגרגר חול בעוד סופה עמוסה וגדושה.

אז נחזור לסיפור ההזדמנות שלי:

בדיבור בדרך אגב עם חברה, היא סיפרה לי כי אחרי הרבה זמן שהיא חושבת על זה, היא סוף-סוף החליטה להשתתף ב”ריטריט” (תהליך רוחני המכוון להתמקדות פנימית וחקירה עצמאית).

לא ידעתי על מה מדובר שכן לא התנסיתי לעולם בכזאת חוויה, אך נחשפתי לחוכמה הבודהיסטית קודם לכן בחיי, ואחרי שנה אישית קשה במיוחד החלטתי ללכת ל”טעום” מחוויה חדשה, שונה, מפחידה ומאתגרת.

אז ברוח ניצול הזדמנויות, גם הבן שלי נענה בחיוב להצעתי להצטרף לחוויה – אפשר ללמוד מהדור הצעיר לפעמים כמה שיעורי תעוזה ונכונות להתפתחות.

אז יצאנו לדרך.
הדרך למנזר החלה בעיר בודפשט ולאט ולאט התקדמה.
ככל שהתקדמנו, החל להיחשף לפנינו הטבע עשיר אשר בורכה בו מדינת הונגריה.
אמנם החששות האישיות שלי התגברו גם לאור היערות הסבוכים והגבעות הפסטורליות (מין נוף כזה שנגלה אליך ואתה מבין שאתה בחופשה).

והתהיות החלו לעלות:
מה יהיה? האם יהיה משמעם? טוב? מועיל? האם אני אצטער על ה”קפיצה” למים? אולי אגלה שאני ממש לא רוצה להתחיל לשחות…

ההגעה למזנר:

כבר מרגע ההגעה למנזר, חששותיי התפוגגו כלא היו.

המנזר נמצא בשטח פסטורלי מאוד, באמצע יער סבוך ויפה המשתרע לאורך אחו קסום אשר מלא בפרפרים,חרגולים,פרחים,דבורים- בקיצור, החיים בהתגלמותם.

הגענו ישר למרכז המנזר בו ניתן להבחין ישר במבנה המרשים – החדר המרכזי.
החדר המרכזי כשמו כן הוא-מרכז המנזר בו עיקר העשייה מתרחשת, למעשה בחדר זה ביילנו את רוב זמננו בתרגול ולמידה, כאשר הדממה מקיפה אותנו ו”בודהה” מחייך אלינו.

החדר המרכזי הוא מבנה עץ קלאסי, בתצורת בנייה כמו הבתים הנבנו במנזרים במזרח הרחוק, המבנה כולו מלא במזרונים וכריות אשר משמשמים את אנשי המנזר (באותה עת גם אותנו) לתרגול בכל אחד “ממופעי” היום, ארוחות צהריים או סתם כאשר רוצים לשים את הראש בין פעילות לפעילות.
אם כבר הזכרתי ארוחת צהריים אני לא יכולה שלא להתייחס למטבח המנזר, אשר בניצוחו של שף גרמני מקסים (אשר במזלם של בני המנזר בחר להתגורר במנזר) הצליח להאכיל לפחות 30 אנשים שלוש פעמים ביום (ברמת קולינריה שלא היית מצפה לפגוש במנזר… יותר התאים לרמה של מסעדת מישלן… מי אמר שנזיר לא יכול ל”חיות את החיים”?).
נתון מדהים נוסף הוא שהאכול מבוסס גידולים אורגניים אשר מגודלים ונאכלים ע”י דיירי ואורחי המנזר!

הייתה הרגשה כאילו הגענו למקום בו נעצר הזמן, בו האדם עדין בקשר עם אדמתו ביחסי כבוד וערבות הדדית.
מקום בו אפשר להסתפק במועט, מקום אשר מלמד אותך שכל עוד יש לך אוכל בצלחת וקורת גג אינך צריך יותר.
מקום בו אנשים חיים בקהילה והרמוניה שעליה אתה קורא רק בספרי היסטוריה רחוקים או בתיאורים של חברה “אוטופית” שנראים נאיביים ורחוקים מהמציאות (מאורח החיים המערבי הם נראים רחוקים במיוחד).
מקום בו יש משמעות ודרך.

בקיצור התגלה בפניי דוגמה כל כך פשוטה ויפה לאיך אפשר גם אחרת.

אז איך התחלנו?

היה קבלת פנים, למדנו את חוקי המקום ושמענו את הלו”ז השבועי, והתחלנו לתרגל מדיטציה “בכל הכוח”.

ההתחלה לא הייתה קלה – הישיבה על כריות ועל מזרון רצפה גמרו לי את הגב, קשה להתרכז, משעמם, לא הבנתי את המטרה או על מה צריך לחשוב בכלל, וזה לא שיש ספר של “קיצור תורת הזן-לימוד זן למתחילים” שאפשר להישען עליו או להבין לעומק, הכל נלמד דרך החוויה עצמה.
ההתחלה הייתה מעורבבת בהרבה רגשות על חוסר מסוגלות , סלידה, שעמום וחוסר מוטיבציה.

אך בעזרת תמיכת הסביבה והאנשים הנהדרים סביבי, המורים הנהדרים – סון גן צו’נים המורה ההונגרי ותמיר מסאס הנהדר שמוביל את הסדנאות האלה ומלמד באופן קבוע בישראל ( מרכז “becomone” ).
בעזרת כוח רצון ,בעזרת השאיפה להוות דוגמה לבן שלי- התחלתי לתרגל מדיטציה , ליהנות מהתרגול ,ואפילו ללמוד!

לפתע עטפה אותי תחושת הסיפוק עצמי והסיפוק מהחוויה החיובית החדשה אשר הרגשתי בצורה כל כך אמתית ונוכחת.

השורה התחתונה

אז למה אני מספרת לכם את המור”ק (מורשת הקרב) שלי?

כי הבנתי.

הבנתי שלפעמים צריך ללכת גם שלא רואים לאן- ההזדמנויות סביבנו כל הזמן!
לזוז, לשנות, לחשוב, ללכת בעקבות התשוקה (הכוונה לתשוקה בריאה) ולא בעקבות הפחד.

הבנתי שזה חלק מאתגרי חיינו – הפחדים תמיד יגידו לנו למה לא לעשות את מה שאנחנו רוצים- הרי זה תפקיד הפחד, להזהיר אותך ולהשאיר אותך במקום הבטוח שאתה נמצא בו כעת.

אך הפחד לא תמיד צודק – והמקום “הבטוח” הוא לא תמיד המקום “הטוב” בשבילנו.
ה”פחד” ו”הגשמה עצמאית” לעולם לא יוכלו לשבת באותו חדר ביחד.

אם לא הייתי מנצלת את ההזדמנות אשר נתקלה בדרכי, לעולם לא הייתי לומדת כמה קשב והסתכלות פנימית יכולים ללמד אותי על עצמי.
בנוסף, הופתעתי לגלות שאישה עם “ניסיון חיים” (נקרא לזה ככה) כמו שלי עוד יכולה ללמוד משהו כל כך עוצמתי וחזק שישפיע על הפרספקטיבה שלי כלפי עצמי והחיים בכלל.

נקודה אחרונה שאני רוצה שתזכרו:

אם אתם רוצים לעשות שינוי אל תוותרו.

בין אם השינוי גדול או קטן, חוויה נקודתית או שינוי מסלול חיים – הכל מתחיל מאמונה בעצמנו קודם כל.

גם אם אתם מפחדים, יש מספיק אנשי מקצוע שיכולים לעזור לכם לעשות את הצעד הראשון.

בנושא הקריירה -אני תמיד כאן בשבילכם, בכל זמן שתראו לנכון- יחד נוכל להתחיל את השינוי.

בברכת שנה חדשה,
אורלי צדוק

קישור לאתר המנזר:
https://www.wonkwangsa.net/en/zen-center/temple-original-light-won-kwang-sa

קישור לאתר של תמיר מאסאס העוסק ב”זן בודהיזם”:
https://becomeonenow.com/