המאמר מבוסס על עבודה מעשית של הכותבות עם קבוצות שעסקו בייעוץ ופיתוח קריירה.

1. מטרה מוגדרת ומשותפת לכל משתתפים .
2. פרק זמן מוגדר מראש לכול פגישה ולמספר הפגישות הכולל.
3. נושא מוגדר לכל פגישה.
4.  משימות בין הפגישות.

יש לציין שהכותבות עבדו עם קבוצות שונות מבחינת רקע, השכלה, משתנים סוציואקונומיים ודמוגרפיים . למרות זאת נמצאו מאפיינים דומים בכל הקבוצות.

הייעוץ התעסוקתי הקבוצתי מוצג במאמר זה כאופציה נוספת לייעוץ התעסוקתי הפרטני. במאמר נסקרים שבעה משתנים המהווים את מקור הכוח של הייעוץ הקבוצתי והם: פידבק ממגוון של אנשים, למידה סדורה, השתייכות וחשיפה הדדית, השוואה חברתית, משובים חוזרים ומהדהדים, עזרה פרקטית ומעשית, מחויבות לשינוי והפחת תקווה.

הייעוץ הקבוצתי הינו “אחיו הצעיר” של הייעוץ התעסוקתי הפרטני, המהווה התערבות יסוד בפסיכולוגיה התעסוקתית (Spokane,1991). התהליכים הקבוצתיים שהתפתחו בשטחי פסיכולוגיה אחרים, נכנסו בהדרגה גם לתחום של הפסיכולוגיה התעסוקתית. לפי יאלום (2006) הקבוצות הטיפוליות הראשונות התקיימו ב – 1946. מדינת קונטיקט בקשה מקורט לוין פסיכולוג חברתי מוביל להכשיר מנחים שיוכלו להתמודד ביעילות עם מתחים אתניים. במהלך השנים בעיקר בשנות הששים והשבעים התפתחה הטכניקה של הייעוץ והטיפול הקבוצתי. הטיפול הקבוצתי על גווניו, הינו בעל יסודות דומים: מספר משתתפים ומיקום קבוע, מוגבלות בזמן, התמקדות בכאן ועכשיו ואינטראקציה מעודדת כנות וחשיפה עצמית.

ייעוץ תעסוקתי קבוצתי בנוי על עקרונות דומים שתוארו לעיל, בד”כ הקבוצה כוללת 8-15 משתתפים שנפגשת במועד קבוע אחת לשבוע, עם מנחה או מנחים מתחום הפסיכולוגיה התעסוקתית, ובה משוחחים המשתתפים על הקשיים והבעיות בחיי הקריירה שלהם.

יאלום (2006) מדבר על כמה יתרונות משמעותיים בתהליך הקבוצתי. בחרנו להתייחס לכמה מהן ולהדגים איך הם באים לידי ביטוי בקבוצות מופנות קריירה.

פידבק ממגוון של אנשים

הקבוצה חושפת את האדם למגוון האופציות האפשריות להתייחסות לחומר שהוא מביא איתו. ריבוי התגובות וההתייחסויות של חברי הקבוצה, יכול להיות מנוף ליציאה מקיפאון והעצמה תוך חשיפה לנקודות מבט אפשריות (רב גוניות של הסתכלות) על אותה סיטואציה או בעיה וכן הרב גוניות של אפשרויות הפתרון. מגוון התגובות, מוביל את האדם מתקיעות שבסיסה בתפיסת העולם שלו, לחשיפה לאפשרויות שונות אותן הוא התקשה לראות לבדו. החשיפה עשויה להוביל ממצב של קיפאון למצב של תנועה. הפידבק יכול להיות בצורה של מתן עצות , עידוד, חיזוק וביקורת.

דוגמא להתערבות מעצימה: משתתפת בקבוצה שתפסה את עצמה באור שלילי והציגה את עצמה כ”מי שאין לה הרבה מה להציע לעולם”. לדבריה שנים רבות הייתה עקרת בית. כאשר התאלמנה והיה עליה לקחת על עצמה את עול פרנסת המשפחה חשה שאין לה מה להציע לעולם העבודה. המנחה והקבוצה עודדו אותה והציגו בפניה את תפיסתם אותה כאישה מוכשרת, נעימת הליכות, אינטליגנטית וכזו שיכולה להשתלב בעולם העבודה. בעידודם ואיתם חשבה באילו תחומי עיסוק היא נהנית ומצליחה בחייה כעקרת בית. האישה סיפרה על חיבתה העזה לספרים. בעידוד הקבוצה ובצעד של תעוזה פנתה ומצאה עבודה כמוכרת בחנות ספרים ומאוחר יותר למדה קורס ספרנות והשתלבה חלקית גם בעבודה בספריה.

כאמור, נימצא כי בתחילת תהליכים קבוצתיים יש נטייה של חברי הקבוצה לנקוט בפתרון של מתן עצות ישירות לגבי המטרות. במחקרים זו לא נמצאה כטכניקה יעילה במובן זה שאנשים אינם נוטים לעשות שימוש בעצות אלה. לעומת זאת עצות שהציעו אלטרנטיבות פעולה נמצאו יעילות ( Flowers, 1979). יאלום (2006) טען שהעצות נתפסות גם שהן לא עוזרות כסימן שלאכפתיות ולמעורבות והרצון לעזור של חברי הקבוצה ותפיסה זו מקדמת את הפרט ואת הקבוצה. עצות אלו הן חשובות כיוון שהן משדרות עניין ואכפתיות וככאלו הן מעודדות את הדימוי העצמי ובהמשך הדרך יש מעבר להתייחסות אישית יותר המאפשרת מגוון בחירה.

לדוגמה בסדנה שהעברנו אחת המשתתפות הביעה רצון עז לעשות שינוי ממעמד של שכירה למעמד של עצמאית. יחד עם זאת הביעה חשש רב מפני השינוי “הגדול” כפי שהיא חוותה אותו ולא ראתה שום אפשרות לפתרון הקונפליקט. חברות הקבוצה הציעו לה מגוון של רעיונות כגון: להישאר שכירה ולנסות באופן הדרגתי לבנות עסק עצמאי, להישאר שכירה על בסיס תפוקה ואחוזים, להשתלב בעסק של בעלה שהוא יציב ובטוח ולפתח בו אגף משלה וכדומה. מגוון אפשרויות אלו עודדו אותה לראות אחרת את הפער בין החלום לבין אפשרויות המימוש. סביר להניח כי בייעוץ פרטני יכולה הייתה להגיע לאפשרויות אלו בעצמה אך לצורך כך הייתה זקוקה לזמן רב יותר כדי להגיע לשינוי בתהליכי החשיבה, בנוסף לכך סביר להניח כי הפסיכולוג הייעוצי היה מחפש איתה את הסיבה לפחדים ולחששות ופחות נוטה לפתרונות מידיים שאותם היא חיפשה.

בקבוצה אפשר להשתמש בלמידה (psychoeducation). בתהליך של העברת ידע, יש אפשרות ללמד בצורה מסודרת ומובנת תוך שימוש במגוון כלים כגון: משחקים, סרטים, וכו’. בקבוצה אפשר לתרגל את האסטרטגיות החדשות שנלמדו ולשפר את השימוש בהם(Brooks & Boyle, 1985). בנוסף) Lieberman & Borman 1979) אומרים כי לעתים תכופות הקבוצה יכולה להשתמש במומחים שבאים להרצות בפניה כדי להעשיר את הידע שלה. דוגמא לכך: בקבוצה היתה הרצאה פרונטלית ע”י מצגת על מרכיבי הזהות התעסוקתית (כישורים, נטיות וערכים) בעקבותיה המשתתפים היו צריכים לבנות את הפרופיל האישי שלהם.

הסביבה הלימודית שקבוצה מספקת היא משמעותית. באווירה של שותפות ושיתוף פעולה יש אפשרות לחומר להיקלט באופן אחר ועמוק יותר, הלמידה במצב כזה היא בד”כ למידה “סוקרטית” תוך כדי דיון, שאלות, מתן דוגמאות. המנחה אינו רק בעל הידע שמעביר חומר ומידע אלא יש שיתוף של המידע וההתנסות של כל חברי הקבוצה. באופן כזה יש אפשרות ליצור ידע גשטלטי שהשלם גדול מכלל חלקיו.

לדוגמא: בקבוצה של ייעוץ תעסוקתי נעשה שימוש בפסיכודרמה, בצילומי משחקי תפקידים ובהבניה ברורה של כיצד תכתוב קורות חיים, כיצד תציג את עצמך על קשייך ויתרונותיך וכל זאת לעיני כל משתתפי הקבוצה. שימוש בכלים אלו גורם לתהליך מידי של למידה הדדית.

אחת המשתתפות בקבוצה חוותה כישלון חוזר ונשנה כאשר שלחה את קורות החיים שלה ולא קבלה שום מענה. לאחר שנלמד בקבוצה באופן שיטתי האופן הנכון של כתיבת קורות חיים התברר שהדרך בה בחרה בעבר להציג את עצמה לא הייתה יעילה ולאחר שהשתמשה בכלי שלמדה קבלה הזמנה מידית לראיונות בשני מקומות עבודה. במקרה אחר הציגה משתתפת חשש גדול מסיטואציה של ראיון. החוויה של צילום ותרגול סיטואציה של ראיון עם מספר מראיינים הן שלה והן של אחרים בקבוצה הגביר בה את המודעות לעצמה ולאופן בו היא מציגה את עצמה ותרם לשיפור ניכר מידי בדרך בה היא התמודדה עם ראיונות עבודה.

השתייכות וחשיפה הדדית

 Ellis (1962) טען שאנו מונחים ע”י אמונות קונטיביות מוטעות שמשפיעות על יעילות ההתמודדות. נבו (1984) טענה שאמונות אלה משפיעות גם על התמודדותנו בתחום התעסוקתי. הקבוצה “מטפלת” ומשנה אמונות אלו.

הקבוצה מאפשרת לכל משתתף להרגיש שהוא לא לבד. היחד מטפל בתפיסה הקמאית שמטרידה רבים ש”אני יחיד באומללותי וזה הופך אותי לשונה וחריג ולכן אני אדחה…”. הקבוצה מאפשרת יציאה מהבידוד החברתי, שילוב ייחודי של חשיפת הקושי וקבלתו שעומד בסתירה לתפיסה החברתית שאומרת “עלי להסתיר את קשיי כדי להיות מקובל…”. העמדה שבבסיס האמרה: ” צרת רבים חצי נחמה” עוזרת לעיתים לשחרר את המתח והכאב שנבנו סביב הבעיות והקושי. בנוסף לתחושה של המשתתף שהוא לא לבד, האווירה של חום, קבלה ותמיכה מהווה כוח בונה נוסף. לדוגמה אחד המשתתפים שחווה משבר נפשי במהלך חייו התבייש בכך, לא סיפר אף לחבריו הקרובים על המשבר והתקשה להתמודד עם השאלה כיצד או האם לתאר את המשבר או תקופת “האבטלה” בעיני מעסיק פוטנציאלי. בקבוצה המשתתף הסכים לחשוף את “הסוד” וגילה להפתעתו שרבים מחברי הקבוצה חוו משברים כאלו ואחרים בחייהם ולמעשה לכל אחד היה “סוד” משלו. השיתוף בסוד הביא להקלה ותחושה של יכולת התמודדות. המנחה והקבוצה חוו עימו יחד את החרדות ועם זאת הציעו אלטרנטיבות להצגה עצמית תוך תאור המשבר בצורה שלא תאיים על המעסיק.

 כמו-כן העבודה מאפשרת השוואה חברתית, לדוגמא: בקבוצת מנהלות סיפרה אחת מהמשתתפות שיחס הבוס אליה השתנה לאחרונה. הבוס שדאג תמיד לגדל אותה ולהאדירה מתנכר לה לאחרונה ומתייחס אליה בצורה משפילה לדבריה התחושה המרכזית היא כעס על עצמה על כך שהיא מרכינה ראש ולדבריה “משתפת פעולה” עם יחס פוגע. שהתברר לה שעוד כמה מחברות הקבוצה עברו ועוברות חוויות דומות, היא השתחררה מעט מתחושת הבושה והדיכאון שליוו אותה ואף יכלה להיעזר בעצות חברותיה כיצד להתמודד עם המצב.

משובים חוזרים ומהדהדים

פעמים רבות הטענה המופנית כלפי הטיפול הפרטני כלפי המנחה/פסיכולוג בדומה לפידבק כלפי הורה הינה: “אתה לא אובייקטיבי”. לעומת זאת בקבוצה, המשתתף נחשף למשובים חוזרים ונשנים הזהים בתוכנם ממספר משתתפים. למשתתף אזי יהיה קשה מאד להתעלם מהמשוב שהוא מקבל. הדבר יעיל במיוחד כאשר מדובר בדפוס יחסים בינאישיים לקוי העלול להיות מכשול בחיי העבודה. לדוגמה משתתפת ששתקה לאורך רוב מפגשי הקבוצה והעירה הערות סרקסטיות. כאשר קבלה מסרים מהמנחות שקיים פער בין רצונה להשתלב בתחום טיפולי לבין חוסר האמפטיה שגילתה כלפי שאר משתתפות הקבוצה, התנגדה לראות את הקשר בין הדברים. כאשר מסרים אלו חזרו ונשנו ע”י רוב חברות הקבוצה שהוסיפו לכך את צערן שהן אינן יכולות להכירה עקב חומות ההגנה שלה, התקשתה המשתתפת לדחות את התגובה כלפיה כלא רלוונטית והיא שקלה שוב את בחירתה. בעקבות כך חל שינוי בתפיסתה את זהותה המקצועית והיא הגיעה למסקנה שמתאים לה יותר תחום עיסוק חקרני שתואם את כישוריה האינטלקטואליים ופחות דורש כישורים חברתיים. במקרה אחר בחור עם סגנון תגובה תוקפני התקשה להבחין בסגנון התגובה שלו למרות הערות חוזרות ונשנות של המנחה. כאשר הקבוצה כולה הגיבה לתוקפנות שלו ו”העמידה” לו גבולות לפתע חלה תובנה ולפחות הכרה בסגנון התגובה התוקפני אותו סיגל לעצמו משך השנים תוך תשלום בלתי מודע של פגיעה ביחסיו החברתיים. בקבוצה הבחור תרגל סגנונות תגובה שונים אפשריים וזכה לפידבקים מידיים על כל ניסיון.

עזרה פרקטית ומעשית

לעתים תכופות נוצרת רשת חברתית שמתפקדת גם מחוץ למפגשים הפורמאליים של הקבוצה. פונקציה זו אינה קיימת בייעוץ הפרטני. בו אנו מתרכזים בשינוי העמדות ובהעצמת הנועץ כך שיוכל לעשות דברים בעצמו. הכניסה של המטפל לעשייה קונקרטית נחשב לסוג של כישלון. נוכחנו במקרים רבים שעזרה פרקטית ומידית אינה מחלישה, נהפוך הוא, היא מהווה מנוף לשינוי מידי להעצמה. רוב המשתתפים יכולים לקחת עזרה זו ולהשתמש בה ביעילות. הרבה פעמים זהו שלב הכרחי כדי לצאת לדרך.

לדוגמה: באחת הקבוצות העלה משתתף את רצונו לעסוק במכירות ומיד אחת המשתתפות הציעה את האופציה לפנות לחברה של אביה שחיפשה באותם ימים איש מכירות. דוגמה נוספת: אחת המשתתפות בקבוצה שהביעה רצון להתקדם בעבודה קשרה בין הופעתה ולבושה כילדה לבין חוסר יכולתה להתקדם. היא שמה לעצמה מטרה להתלבש כאשת קריירה אך לא ידעה כיצד לממש זאת. משתתפת אחרת שעברה קורס לעיצוב תדמית אך הרגישה חוסר בטחון להציע את עצמה כיועצת בתשלום שמחה להזדמנות להציע את שירותיה ללא תשלום וכך לחוות לראשונה ניסיון בעבודה. הקבוצה כולה התגייסה ובכל מפגש הייתה התייחסות לאופן ההופעה ולתרומה של ההופעה לתפקיד בו חשקה.

מחויבות לשינוי

נועץ שפונה לייעוץ קבוצתי או פרטני מעוניין בשינוי. תהליך השינוי דורש התגברות על חסמים, פחדים וקשיים. בייעוץ פרטני על הנועץ להסתמך בעיקר על כוחותיו. המטפל נתפס כהורה מקבל ולכן הבושה באי ביצוע של המשימות שהוגדרו אינה מהווה גורם משמעותי. לעומת זאת בקבוצה בשל המחויבות, האכפתיות והלכידות הקבוצתית נוצרים כשרי התמודדות חדשים (יאלום, 2006). המחויבות ל-“אנחנו” ולא רק ל-“אני” נותנת עוצמה נוספת. לדוגמה אישה שרצתה לפתוח עסק אך נמנעה מהתהליכים הקשורים לכך התחייבה בפני הקבוצה להכין ברושור המתאר את עיסוקה ואת מטרותיה. לאחר מספר מפגשים בהם המשיכה להימנע מפעולה זו. הקבוצה הגבירה את הלחץ, תוך הצעה לעזרה במטלה. תחושת האכפתיות העמוקה ריגשה אותה נתנה לה כוח לצאת מהקיפאון ולעשות את הצעד הנדרש.

במקרה אחר במטלה שניתנה בקבוצה לחפש תיאורי עיסוק בספריית מקצועות כמה מחברות הקבוצה הודו שהמשימה איימה עליהן והן עשו אותה רק כיוון שקבעו ללכת יחד עם חברות קבוצה אחרות. הן דיווחו ש-“היחד” איפשר להן להתגבר על הפחד לבצע את המשימה ולחוש הצלחה.

הפחת תקווה

יאלום (2006) מציין שהפחת תקווה היא גורם מרכזי בכל טיפול והוא נדרש כדי להשאיר את המטופל מספיק זמן בטיפול ויותר מזאת הוא מציין שאמונה מהווה כלי טיפולי בפני עצמו. מחקרים רבים מראים כי קיים קשר בין האמונה בתוצאה ליעילות הטיפול. לעתים תכופות משתתפים בקבוצה מציינים ששאבו עידוד מכך שאחרים משתפרים ומוצאים דרך גם אם הם עצמם התעכבו. כדי להפיח תקווה בקבוצה חשוב כמובן שהמטפל יאמין בקבוצה, ביכולתם של חבריה להשתנות ובאפשרות שלו לעזור.

בקבוצה של נשים באמצע החיים ציינו רוב המשתתפות שלמרות שלא עמדו במטרה המוצהרת של הקבוצה לבנות תוכנית תעסוקתית בזמן הקבוצה, העובדה שראו שתיים או שלוש מחברות הקבוצה עושות את תהליך השינוי נתנה להן אמונה ביכולתן לבצע תהליך כזה ועתה הן בשלות להמשיך ולחפש את הדרך לבניית תוכנית תעסוקתית לעצמן באמצעים אחרים, אפשרות שדחו לפני תחילת הקבוצה. בקבוצה של אנשים המתמודדים עם מגבלה כאשר חלק מחברי הקבוצה הצליחו למרות המגבלה למצוא עבודה הדבר השפיע על יתר חברי הקבוצה שחששו מפניה למעסיקים וחזרה לעולם העבודה, עקב מגבלותיהם. התקווה ששררה בקבוצה כי הדבר אפשרי עודדה את כולם להעיז ולנסות ובהדרגה גם להצליח.

מחקרים מצביעים על הייחוד של הייעוץ התעסוקתי הקבוצתי. במטה-אנליזה שנערכה ע”י ויסטון ושות’(Whiston., Brecheisen, & Stephens, 2002)  נבחנה היעילות של צורות שונות של ייעוץ קריירה. נמצא כי ייעוץ קבוצתי המתבצע כסדנה ובאופן מובנה מביא לשיפור רב יותר יחסית לצורות ייעוץ אחרות, סקירה זו מצביעה על היתרונות שיש בפגישה קבוצתית לפרטים בעלי רקע דומה המתמודדים עם בעיות התפתחות דומות.

לכאורה קיימת סתירה בין ייעוץ קבוצתי לייעוץ תעסוקתי פרטני. התפיסה של ייעוץ תעסוקתי היא היותו אישי ושעליו להתייחס באופן מעמיק וספציפי לכישורים, לנטיות ולערכים האינדיבידואלים של הנועץ תוך הדגשת הצורך בהלימה מרבית ומיטבית בין הנועץ למקצוע בו הוא בוחר. סתירה זו יכולה להיות מיושבת ע”י הבנה שייעוץ אישי הינו אחתהאלטרנטיבות ומתאים במיוחד לאנשים המתמודדים עם בעיות אישיות וייחודיות המקשות על מימוש והתפתחות הקריירה. מאידך, בעבודה המעשית בשטח מצאנו כי נושאים כלליים כגון: חיפוש עבודה, תהליכי קבלת החלטות, תהליכי פרידה ושינוי הינם שלבים הכרחיים ונורמטיביים במהלך החיים ובהיותם כאלו תמיכת הקבוצה החווה תהליכים דומים יכולה להיות מקור לכוח, ללמידה ולתמיכה הדדית. כמו כן האפיונים שתיארנו בגוף העבודה מצביעים על כך שעבודה קבוצתית של יעוץ תעסוקתי מתאימה במיוחד כאשר יש הומוגניות קבוצתית סביב בעיה מסוימת כגון: קבוצת פורשים, קבוצת מבוגרים עם בעיות קשב, קבוצת נשים מנהלות, יעילה לקידום תהליכי שינוי. בנוסף הייעוץ הקבוצתי נמצא יעיל לאנשים חברותיים, משתפים, בעלי יכולת תקשורת בינאישית ויעיל פחות לאנשים בעלי תחושת ניכור, רמת תוקפנות גבוהה או הגנתיים השומרים על פרטיותם. שקול נוסף אליו צריך להתייחס הינו רמת הבשלות התעסוקתית של הפרט. התהליך הקבוצתי מתאים יותר לאנשים מפותחים ומכווני מטרה ברמה סבירה ומתאים פחות לאנשים רגרסיביים הזקוקים ליחס אישי והורי.

קשיים נוספים שמצאנו בעבודה הקבוצתית הוא בכך שאין מקום רב בקבוצה לעבודת עומק פסיכולוגית, משמע לא ניתן ולא נכון מקצועית ללוות את המשתתפים בנושאים אחרים שאינם הנושא המוצהר של הקבוצה ו/או נושאים הדורשים עבודה טיפולית מעמיקה. בנוסף יש לחלק את זמן הקבוצה בצורה הכי שווה והוגנת בין כל משתתפי הקבוצה. אם נדמה את הייעוץ והקבוצה לסעודה, הרי שהייעוץ הפרטני דומה למסעדת גורמה בה הסועד בוחר בקפידה את התנהלות הארוחה לטעמו הייחודי, לעומת קבוצה שבה אפשר לדמות את הסעודה למזנון בו יש עושר של הידע המוצע בו זמנית ללא התאמה אישית, כשהסועד יכול לבחור מהיצע נתון כמה ואיך הוא לוקח, כשהיתרון הוא ההיצע נותן גיוון ואפשרויות להתנסות עליהן לא חשב מראש.

לכן המיון לקבוצה הינו חשוב ביותר כיוון שמשתתפים שאינם מתאימים יכולים להזיק ולהינזק.

נוכחנו במהלך העבודה כי אנשים שבחרו להשתתף בתהליך קבוצתי מצאו בו בנוסף למטרה המוצהרת של יעוץ תעסוקתי גם חוויה מתקנת לבידוד חברתי תרבותי המאפיין את תקופתנו, והשתייכות המאפשרת להם חזרה למקומות האנושיים הראשוניים. הקבוצה מהווה כעין קהילה זמנית הנותנת אפשרות להתמודד עם מה שנתפס כבלתי אפשרי באופן אישי.

יאלום, א. (2006). טיפול קבוצתי: תיאוריה ומעשה. אור יהודה: כנרת.

נבו, ע. (1984). גישה הכרתית לייעוץ: ציפיות לא הגיוניות בייעוץ מקצועי. פסיכולוגיה וייעוץ בחינוך. 54-70.

 Brooks, K. A., Boyle, K. K. (1985). Counsel individuals and groups. Module CG C-1 of category C—Implementing. Competency-based career guidance modules. Bell and Howell, Publication Systems division, Old mansfiled road, Wooster, OH.

Ellis, A. (1962). A reason and emotions in psychotherapy. N.Y. Lyle Stuart.

Flowers, J. (1979). The Differential Outcome Effects of Simple Advice, Alternatives, and Instructions in Group Psychotherapy. International Journal of Group Psychotherapy 29: 305-15.

Lieberman, M. A, Borman, L.D. (1979). Self-Help Groups for Coping with Crisis. Jossey-Bass Inc., San Fransisco.

Spokane A. R.(1991). Career intervention . Englewood Cliffs, NJ: prentice hall.

Whiston, S. C., Brecheisen, B. K., & Stephens, J. (2002). Does treatment modality affect career counseling effectiveness? Journal of Vocational Behavior, 62, 390-410