מכירים את זה שאתם לומדים איזה טכניקה, מתחברים למשפט השראה שנחקק לכם במוח? או שאתם רואים איזה סרטון מוטיבציה שאתם נשבעים שמעתה והלאה אתם תחיו על פיו? אך במבחן התוצאה דבר לא משתנה.
זה הרבה פעמים ההרגשה שלי כאשר אני נתקלת בהפרעת הקשב.
לאורך שנים אני חווה את אותם בורות ותקלים במצבים שונים: איבוד מפתחות, שכחת ארנק, אי הגשה של מטלות בזמן, דחייה וחוסר התמודדות עם נושאים בירוקרטים, באלגן בסדר היום ובלו”ז הפגישות וכו’.
אז השאלה המתבקשת מה אפשר לעשות בעניין?
והרבה פעמים אצל רובנו התשובה דומה:
“זה קורה מה אני יכול לעשות?”
“אוף אין לי כוח לעצמי”
“חה! זה עוד פעם קרה לי”
אז במקום להתעצבן, לבכות, לצחוק, או להיות מוכה גורל אפשר גם לקחת אחריות ולהבין שמגיע לנו יותר.
על מנת להגיע לחיים שלווים יותר בנושא ההפרעה יש לאמץ את המנגנון הבא:
ערנות, עצירה וחדות.
מה הכוונה?
הרבה פעמים “הפשלות” האלו קורים לנו (בעלי הפרעת הקשב) בגלל חשיבה ש”רצה” קדימה.
אני יכולה להעיד שאצלי (בדומה לאחרים שסובלים מההפרעת הקשב) המחשבה תמיד רצה מהר יותר ואני חושבת על הרבה נושאים יחד או אחד אחרי השני בקצב גבוה.
בגלל הקצב הגבוה הזה אני נוטה לפספס פרטים ולחשוב לעומק על כל פעולה.
אז השיטה פשוטה – להתרגל פשוט לעצור!
תכונת הערנות תעזור לנו לשים לב מתי אנחנו מבצעים או לפני ביצוע של מעבר ותדליק לנו נורת אזהרה שעכשיו אנחנו צריכים לשים לב לפעולות שלנו. הרבה פעמים אנחנו מנצלים את המעברים להסתכל ביומן או להשלים איזה שיחת טלפון.
מהניסיון שלי זה לא עובד, אנחנו צריכים לאמץ לנו את תפיסה שיש צורך להשקיע מחשבה וזמן לפני כל מעבר או בעת ביצועו.
לאחר שנקטנו בערנות, נעצור, ונשאל את עצמנו בקול רם:
“אם מה אני צריך לצאת עכשיו מהאוטו?”
“האם באתי לפגישה עם התיק או רק עם הפאלפון?”
“בוא נוודא שכל מה שאני צריך עליי….”
“הגעתי הביתה עכשיו אני צריך לשים את המפתחות במקום המיועד”.
כאשר ננקוט בפועלות אלו נקבל את התוצאה הרצויה – חדות.
שיטה נוספת היא לעשות “הערכת מצב” אל מול המשימות בזמנים קבועים של היום.
זה יכול להיות בוקר וערב, צהריים ובוקר או בוקר, צהריים וערב – נסו לראות מה טוב לכם באופן אישי.
אותם עצירות אל מול משימות מאפשרות לנו לא רק לשלוט במשימות שהיינו צריכים לבצע היום, אלא גם לעצור רגע, להוריד את הקצב ולהבין כיצד עלינו להתארגן כדי להמשיך את היום/שבוע שלנו ללא “פשלות”- במילים פשוטות זה מאפשר לנו לעסוק בתכנון מקדים ולא “בכיבוי שרפות”.
לסיכום
ההתמודדות לא קלה, אין שיטת קסם.
אני לא יכולה להבטיח לכם שלעולם לא “תפשלו” אבל מניסיון של שנים (מקצועי ואישי) אני יכולה להבטיח שאפשר לצמצם זאת באופן משמעותי עד לכדי אירועים בודדים.
הרבה פעמים כאשר מגיע אליי אדם ליעוץ תעסוקתי אנחנו עובדים קודם כל על שינוי הרגלים ואימוץ שיטות כאלו ואחרות אשר יעזרו לו לבנות זהות תעסוקתית טובה ויעילה יותר ולגשת לעולם הקריירה בראש מורם.
עבדו על היסודות שלכם כדי לבנות בניין מוצלח.
יש לכם רעיונות נוספים? אשמח לשמוע בפרטי ואף לפרסם אותם בדף הפייסבוק שלי!
נשמח לעמוד לשירותכם