החודש שמעתי הרצאה של ראסל ברקלי – פסיכולוג קליני אמריקאי שכתב המון ספרים ומאמרים מומלצים בנושא הפרעות קשב.  הרצאה הייתה להורים וילדים, אך אפשר בהחלט לגזור ממנה על מבוגרים. ברקלי שם דגש על מספר עקרונות הקשורים להורים וילדים עם הפרעות קשב:

1. היסוד הוא קבלה עצמית: אם יש לכם ילד עם הפרעת קשב, הוא הילד שקיבלתם. אם אתם בעלי הפרעת קשב, זה מה שקיבלתם. אין טעם לנסות להפוך למישהו אחר. חשוב לקבל את עצמנו כפי שאנחנו ולפעול מתוך המקום הזה. לדוגמה- הרבה פעמים, אני נתקלת באנשים שמנסים להיות מישהו אחר, שמוציאים אנרגיה על דברים כגון, למה לא קל להם ללמוד שפה חדשה או למה הם לא מסודרים. אם זה היה עוזר, הייתי תומכת ומעודדת את ההתנהגות הזו, אבל זה לא מוביל לשום מקום. חשוב יותר להתמקד ביכולות ובחוזקות שלנו. לאחרונה היה לי צעיר שניסה מאוד להיות רואה חשבון כמו אבא שלו ולהשתלב בתפקיד מנהלי בחברה של אביו. הסבל שלו היה יומיומי. בשיחה ראינו שהוא הרבה יותר נהנה להפעיל את הגוף ושהחלום שלו הוא להיות שחקן. התעמקנו בייעוץ על הפחד ממקצוע שעלול להיות לא יציב, מהפחד לאכזב את אביו ומהפחד שהסביבה שלו לא תתמוך ותעריך את הבחירה. בעיקר הבנו שהאושר והמימוש העצמי שלו הם הדברים הכי חשובים. ההכרה זאת נתנה לו את הכוח להמשיך בדרך שלו.
2. סביבה מאוד משפיעה: יש חשיבות גבוהה לסביבת עבודה מטיבה שרואה את החוזקות והיכולות שלכם, שמפגינה חמלה וקבלה גם לדברים שאתם לא חזקים בהם. אל תפגעו בעצמכם ותישארו בסביבה שלא טובה לכם. זה יפגע בכם פיזית ונפשית. תאמינו שאתם יכולים להיות בסביבות מתאימה יותר. לאחרונה הייתה אצלי אישה בגילאי ה-40 שפוטרה לאחר 20 שנות עבודה. היא חברותית, נעימה ומשקיענית, אך מתקשה להתקדם עקב חוסר סדר. בשיחה התברר שהצורך שלה ביצירה ופיתוח הוא עז וסביבת העבודה שלה לא תמיכה בזה. יחד איתה, מצאנו מקום עבודה בתחום עיסוקה, אך כזה שעוסק בהדרכה ופיתוח תכניות, שם העבודה המנהלתית הייתה מצומצמת והעריכו אותה על היצירתיות, התרומה ויכולתה להמציא תכניות מעניינות לנוער. החוויה הזו של הלימה בין מה שיש לי לתת לבין דרישות הסביבה היא חוויה מעצימה שלא חוותה מעבר. אל תתפרשו על המקום הזה.
3. ניהול הזמן: אחד האתגרים הרציניים של אנשים עם הפרעות קשב הוא שיש להם “עיוורון זמן” – אין עבר, אין הווה אין ועתיד, וכן הם גרועים בתכון עבודה וזמנים. הפתרון לבעיה הזו כולל התמודדות עם הבעיה יחד עם קבלה שלה. זה נראה כמו סתירה, אבל זה לא ככה. אנשים עם הפרעות קשב צריכים לקבל את זה שהם צריכים זמן ריחוף, זמן לעצמם וזמן לעשות דברים בקצב שלהם שיאפשר מנוחה לנפש. יחד עם זה, כיוון שמשימות הם חלק מהחיים, הם צריכים להתאים את עצמם לעולם החיצוני. אין להם אפשרות להסתמך על השעון הפנימי, הוא פשוט לא עובד. הוא ממהר או מפגר ואי אפשר לסמוך עליו. לכן הסתמכות על זיכרון חיצוני היא חיונית – ניהול יומן, תזכורות, פתקים, פנייה לאנשים שיעזור, התבוננות ביומן מספר פעמים ביום, בדיקה כל יום מה נעשה ומה לא נעשה ותיקון בהתאם. אי אפשר להסתפק ברשימה של משימות. צריך לשתול אותן ביומן וכל הזמן לתקן, להבין שיש טעויות, אבל יחד עם זה לא לוותר על הניסיון להיות טוב יותר. לדוגמה – אנשים עם הפרעת קשב יכולים לתכנן לנסוע מירושלים לתל אביב, לעצור בדרך, וכל זה בחצי שעה. הם יכולים להרגיש שיש להם עוד הרבה זמן לצאת מהבית, כשהדבר ממש לא ככה. בנוסף, לאנשים עם הפרעת קשב יש נטייה לקחת על עצמם משימות רבות כי כל דבר מעניין אותם, אבל לא להבין כמה זמן המשימות האלה יגזלו ומה זה מצריך מהם. הם לא יכולים לעשות כל מה שמלהיב אותם. צריך לקחת בחשבון גם כמה זמן זה ייקח. בדיוק כמו שלא נקנה כל מה שבא לנו, אלא נחשוב אם יש לנו מספיק כסף.
4. זיכרון עבודה: אחד הקשיים הוא זיכרון עבודה. “יש ידע מה צריך לעשות, אבל הקושי הוא לשלוף את הידע בזמן ובמקום הנכון”. צריך לקבל שההפך מלזכור זה לרשום ולהיות צמוד לאמצעים החיצוניים. זה כמו שאדם שקשה לו ללכת צריך להסתמך על מקל או קביים. אין מה להילחם בזה. חשוב לזכור שהעיקר זה התפקוד ולא חשוב איך להגיע אליו. בייעוץ זה בא לידי ביטוי הרבה פעמים בשיכחה על מה דיברנו בפעמים הקודמות או אפילו בפגישה הזו, בקושי לזכור מה היו שיעורי הבית ועוד. המדהים הוא שהרבה פעמים אנשים אומרים “בטח שאני אזכור” ונופלים פעם אחר פעם בדיוק לאותו הבור. כמובן שאם רושמים, צריך לדעת איפה, לכן כדאי מאוד לרכז את הכול במקום אחד, רצוי בטלפון.
5. קושי בפתרון בעיות: אחת המשימות שקשות לאנשים עם הפרעות קשב היא לפתור בעיות. זאת כיוון שבעיות מצריכות חשיבה סיסטמתית, שלא מאפיינת אנשים עם הפרעות קשב. החשיבה שלהם אסוציאטיבית, קופצנית, כל פעם יעלה להם שיקול אחר בראש וכל פעם הדבר עליו הם ויתרו יחזור ויראה הדבר החשוב ביותר. העניין הוא שאם הם ינהלו את החיים לפני החשיבה הזו, הם לא יגיעו רחוק. זה כמו לתת לילד בן 3 לנהל חיים של אדם מבוגר. הם יחליפו עבודות כמו גרביים, יעזבו משימות חשובות באמצע, ויבזבזו הרבה כוחות בדרך. אז מה בכל זאת לעשות? להסתמך על גורמים חיצוניים, כמו רשימות ואנשים נוספים, ולא רק החשיבה. ההשקעה הזו חשובה ותביא אתכם למקומות טובים יותר. הדבר בא לידי ביטוי ובולט מאוד בתהליכי הייעוץ. אנחנו מנסים להתרכז ולהבין מהם הכישורים העיקריים שהאדם רוצה להפעיל ומה הוא אוהב. הרבה פעמים התשובה היא “הכול”… “הכול מעניין אותי”… “אני אוהב כמעט כל דבר ותלוי באיזה יום את שואלת אותי”… זה כמובן יכול לתרום לשמחת החיים ולאנרגיה, אבל זה לא תמיד מבטיח החלטה מושכלת. קבלת החלטות מצריכה עצירה וחשיבה לעומק, וכשלחוצים קשה לעשות את זה והרבה פעמים יש צורך בעזרה, ליווי ומישהו שיעזור לכם להגיע להחלטה הנכונה.
6. תרגול של סליחה ומחילה: אחד הדברים שחשובים לאנשים עם הפרעת קשב זה תרגול סליחה ומחילה כלפי עצמם וכלפי אנשים אחרים עם הפרעת קשב, שכנראה סובבים אותם. אין ספק שהיו להם הרבה הזדמנויות לתרגל את זה, כי השגיאות והפישולים הם חלק עקבי ונוכח בחייהם, והם יהיו בני לוויה קבועים, אז כדאי להתיידד איתם. אז אם פעם התביישתם ששלחתם וואטסאפ אישי לקבוצת עבודה או שעוד פעם אמרתם משהו שלא הייתם צריכים להגיד בפורום הלא נכון, תשתדלו לחייך, לבקש סליחה, לזכור שגם אחרים עושים טעויות ואנחנו נותנים להם הזדמנות להיות סלחניים ושגם אתם הייתם מגיבים בצורה כזאת אם אנשים אחרים היו עושים את אותו הדבר. ואם יש מישהו שזה ממש לא מתאים לו, חבל אבל אין מה לעשות וכנראה שלא נוכל לעבוד ביחד. החמלה הזו תעשה אתכם אנשים טובים יותר, תעזור לכם לקבל לא רר את השגיאות שלכם, אלא גם שגיאות של אחרים. התרכזו במה שאתם יכולים לשנות ולא במה שלא.

אם אתם מתחברים למאמר ומרגישים שאתם צריכים עזרה, צריכים לדבר עם מישהו – אני פה בשבילך!