אביב גפן שר “כמו לטבע גם ללב ארבע עונות”. כך גם לתקופות החיים שלנו ישנן ארבע עונות. YONG הדגיש את החשיבות של החצי השני של החיים, בבניית האינדיבידואציה והמשמעות האישית. לדבריו, “דווקא תודעת המוות יכולה להיות השליח של הדחף להגשמת העצמי האמתי” (נצר, 2020).

אפילו בקיסרות הרומית, היה עבד שלחש על אוזנו של הקיסר “זכור שאתה בן תמותה”. כשאדם נמצא בשיא חייו, עליו לזכור, שהמודעות למוות טומנת בחובה הן מקור לצניעות והן מנוע המסייע לזכור, שיש למצות את החיים בצורה טובה ונכונה.

 YONG כתב שתקופת אחר הצהריים של האדם או סתיו חייו היא תקופה רבת משמעות לא פחות מהבוקר של חייו. אולם, ברוב המקרים, קיים קושי לקבל את השלב הזה, ולעבור תודעתית לאחר הצהריים או סתיו החיים. אריך נוימן- תלמידו של YONG- כתב אודות שלושה שלבים: השלב המטריאכלי, השלב הפטריאכלי והשלב האינדיבידואלי. בשלב האינדיבידואלי, אנו זונחים את ההגדרות הקולקטיביות של הזהות והפרסונה, ומתחברים יותר לדימוי העצמי שבוקע מבפנים. לכן, הדגש בגיל הזה הוא הכרת הנפש ומימוש הרצונות שטרם מומשו (Neumann, 1989). ובתקופה זו הדגש הוא על תשובות אישיות שקשורות יותר מתקופות אחרות לעולם הפנימי של האינדיבידואל.

מה קורה בעונת הסתיו?

בחצי הראשון של החיים, ישנם תפקידים המוגדרים מראש- תיכון, צבא, הקמת משפחה, גידול ילדים. תקופה זו מוגדרת על ידי משימות ונורמות חברתיות. בחצי השני של החיים, המשימות פתוחות יותר. התפקידים החברתיים המוכתבים די מתרוקנים; הילדים עוזבים את הקן ויוצאים מהבית. לעיתים ישנה עצירה בהתפתחות הקריירה. אלה יכולים להזין תחושה של התרוקנות וחוסר משמעות.
עם הזמן, מתחיל תהליך של אובדן- ירידה בראייה, בשמיעה, בגמישות. האובדנים הללו מהווים תזכורת לתחושת הסופיות, שהולכת ומתגנבת לאיטה. על כל הקשיים הללו, נוסף הקושי של ההתפתחות הטכנולוגית המואצת שמשפיעה הן על חיי העבודה והן על צורות ההתקשרות וההתחברות. הרגשת הזרות ואי השליטה שפעמים אנשים מבוגרים מרגישים במדיות החברתיות תורמות לתחושת הבושה והבדידות. בעיה חברתית נוספת היא ה-“גילאיזם”: אפליה של אנשים על רקע גיל. המסר הרווח הוא שהחיים שייכים לצעירים. אנשים מבוגרים לעיתים קרובות מתקשים למצוא עבודה בגילאי ה- 50 או ה- 60, דבר המגביר את תחושות חוסר הערך, חוסר השיוך וחוסר הרלוונטיות. דווקא האנשים שעשויים להביא יותר נטוורקינג וניסיון חיים לעבודה מופלים, משום שהארגונים מתקשים לראות את יתרונותיהם על פני אלו של הצעירים.

אפיון נוסף של גיל זה הוא שמתרחשת פרידה מדור ההורים. לפתע, קבוצת הגיל הזו עומדת “ראשונה בתור” אל מול הסופיות. כאשר אין במי לטפל- לא בילדים ולא בהורים, צפה שאלת המשמעות. פעמים רבות, אנשים המגיעים לפתחו של גיל זה חווים בהלה מההתבגרות. הם מרגישים את ההתרוקנות ופחות את ההתמלאות. מכאן, בתקופה זו, אנשים זקוקים לעזרה בהתחברות למהות שלהם, לגרעין המרכזי בתוכם, לכוחות החיים שבתוכם. עליהם לעשות בדק בית פנימי, לפתוח מחדש שאלות ישנות. נוצרת הזדמנות להקשיב לעצמי שלהם. הקשבה זו מאפשרת להבחין בהרחבה של ה-WISDOM – היכולת לעשות שיפוט טוב ומעמיק יותר על סמך הניסיון והלמידה, היכולת להבין דברים בצורה מורכבת, תבונית. ההיכרות העצמית העמוקה מביאה ליכולת טובה יותר של קבלת החלטות: יש אפשרות מהירה ובהירה יותר לדעת מה מתאים ופחות מבוכה חברתית סביב היכולת לסרב. מתפנה יותר זמן להאט, לעצור ולהסתכל פנימה. כאשר מסתכלים פנימה אפשר גם לראות את היתרונות.

חשוב מאוד לתת את הדעת על צרכיו של גיל זה. לפי תחזית האו”ם, עד 2050 יעלה הגיל הממוצע במדינות העולם. אם כיום, לפי הערכות, כ- 11% מאוכלוסיית העולם הם בני 60 ומעלה, הרי שבשנת 2050 הם צפויים להוות במדינות המפותחות כ- 33%. משמע, שתוך מספר עשורים, כל אדם שלישי יהיה פנסיונר וכל אדם עשירי יהיה בן 80 ומעלה. כפי שיאנג טען, חשוב להתייחס לגיל הזה כגיל התפתחותי עם צרכים משלו. פרופסור איילה מלאך- פיינס ז”ל טענה, כי בגיל הזה נבחנות מחדש הבחירות המשמעותית שאדם עשה בחייו, בתחומי הקריירה והמשפחה, ופעמים רבות, הדבר כרוך במשבר (ולצר, 2018).

מהן משימותינו בייעוץ?

1. ליווי האדם בתהליכי האבל, הפרידה, ההשלמה עם הדברים שהיו ולא יהיו עוד, קבלת חלוף הזמן.
2. שחרור מהיאחזות. לא לפחד מהריק שקיים. איננו יודעים מה יהיה השלב הבא, אך אין לפחד ממנו. להתייחס לעתיד בחמלה, בסקרנות, באופטימיות, מתוך שמחת חיים ומתוך רצון למצות את הזמן.
3. לחבר את האדם לכוחותיו וליכולותיו, לתחושות ההצלחה, לדברים שבנה ועשה במהלך חייו. תחושות אלו, לעיתים, נבלעות בתוך תחושת האובדן והאין. בעקבות זאת נוצר ריק, נוצר חלל. תפקידנו לחבר את האדם לחדוות הלמידה המחודשת. לעודד אותו להתעסק בגדילה, בצמיחה, בהזדמנות לבחור מתוך המודעות לעצמו. ליצור אצלו חיבור לזהות התעסוקתית הבסיסית- דברים שהוא אוהב לעשות. לחברו לצרכים העכשוויים בחייו- פעמים רבות, אנשים אומרים בייעוץ “שכחתי מי אני”, “אינני זוכר מה אני אוהב”. להזכיר הישגי עבר, כישורי עבר- באמצעות הקשבה למה שהקרובים אליו מספרים אודותיו, ושחזור נרטיבי של סיפור חייו. להעניק לאדם כותרות מיטביות יותר.
4. מיומנויות חדשות שהאדם רכש בשנים האחרונות; התבונה, הידע, הקשרים, ההבנה העמוקה, יכולת הוויסות, האינטגרציה, היכולת להיות יותר אסרטיבי, להיות פחות תוקפני, יותר מתון. הרכישות האחרונות של הגיל המבוגר, שלא בהכרח היו קיימות בגיל הצעיר.
5. צרכים המאפיינים את הגיל- פחות דאגה לאחרים, שמירה על איזון, על בריאות נפשית ופיסית. יש רוחב אפשרויות, יותר דרגות חופש. שמירה על קשרים עם אחרים. להתחיל לאזן בין הקריירה לצרכיו האחרים. ניהול קשריו המשפחתיים מרחוק. לסייע לו לחדד את המטרות והמשימות ההתפתחותיות שאופייניות לגיל הזה. לעזור לו להבחין שכמו שישנם דברים שנסגרים ונגמרים, ישנם אחרים שנפתחים, משגשגים ופורחים. לעודד אותו לנצל אפשרויות שלא היו בידיו קודם. כמו בטבע, תהליכי הקמילה מדשנים את הקרקע, ונוצרת בה צמיחה חדשה. כל עוד אנחנו חיים המעגל הזה מתקיים. לחדול מלנסות לחקות את שעשיתי בגיל 20, אלא לעשות את שאני מסוגל לו כעת. במקום להספיק ללכת מרחקים, ניתן ללכת לאט וליהנות מהנוף אף יותר.
6. להפוך את העבודה הפנימית לתוכנית מעשית. לבחון היכן וכיצד ניתן לרכוש ידע חדש.  לשמור על למידה, צמיחה והתפתחות. להבין ולהפנים מהם התחומים והמעשים המזינים את האש הפנימית.
   

דוגמה לייעוץ בגיל המבוגר

יורם (שם בדוי) הגיע אליי מספר שנים לפני פרישה, תוך רצון לתכנן את השלב הבא. הוא הרגיש ששלב זה מפחיד אותו. כל חייו היה וורקוהוליק. העבודה תפסה משמעות מאוד גדולה בחייו. כשהוא התבונן בסביבתו- בה אנשים בילו את ימיהם בחוגים, פעילות חברתית, סידורים בבית, בילוי עם הילדים- הוא נחרד. מבחינתו, הייתה זו לחלוטין חוויה של אובדן משמעות וערך. בתהליך שעשינו, שקלנו אפשרויות שונות של העתקת התחום בו עבד לתחום הייעוץ- העברת פעילותו מהתחום הציבורי לתחום העסקי. מטרת העל- לעשות באופן אחר את שעשה. גם בזה הוא  חש שדרישותיו מעצמו אינן באות לידי סיפוק. אט- אט, הבנו שעבודה מרובה מהווה אצלו מנגנון הגנה- עשייתו ותפקודו בעצימות גבוהה באו על חשבון בדיקה פנימית, נוכחות רגשית והתכנסות פנימה. התחלנו להתעמק במסר של עבודה מאומצת, לאורך החיים; התברר, שסגנון עבודה זה עבר בתורשה, לאורך השנים, במשפחה. משפחת חלוצים, בה עבודה קשה הייתה נר לרגליה. כבר בגיל צעיר, עבד בעסק המשפחתי. בנוסף, מלחמת יום כיפור, בה השתתף בקרבות קשים, הגבירה אצלו עוד יותר את הצורך לעסוק בעשייה, ופחות להשקיע בפן הרגשי. לאחר שנים של הדחקה, התחילו לצוף אצלו סיפורי הקרב. הוא נעזר בכתיבה, ובשיחות עם חברים מהעבר, כדי לעבדם. הבנות ותהליכים אלו אפשרו  לו לשחרר קצת את המנגנון הנוקשה שניהל אותו, ולפתוח לחלומות העבר הזדמנות מחודשת לתפוס מקום. הנטייה להמשיך באותו תחום בו עסק נחלשה, והחלה בדיקת מרחבים חדשים הגורמים לו הנאה, כגון: הדרכת טיולים, הקמת משתלה וחיבור לטבע- לחוץ שליווה אותו כל חייו, אך לא כמקצוע. פתאום, האפשרות להאט נראתה פחות מאיימת, ואפילו מושכת. נוצרה האפשרות לתת מקום ליחסים זוגיים וחברתיים לתפוס מקום משמעותי יותר בחייו. בסיכום התהליך, הבנו שהפניית תשומת לבו לשלב הבא בקריירה, לאחר גיל 60, אפשרה לו, למעשה,  עבודה משמעותית על מנגנון התמודדות נוקשה, שאומנם אפשר הישגים מקצועיים רבים, אך חסם ערוצים נוספים עשירים שהיו בתוכו, אותם יכול היה להביא לידי ביטוי, ובכך לאפשר מניפת עשייה והוויה רחבה ומגוונת הרבה יותר.

סיכום

לסיום, תפקידנו, כפסיכולוגים וכיועצים, לעזור למטופלינו להתחבר לארכיטיפים של החיים, שהינם הארכיטיפים של ההורה, הסב, המורה הרוחני.

קיימת אצלנו היכולת להעביר ידע לדורות אחרים, כיצד למצוא בחייהם המאוחרים משמעות.

מחציתם הראשונה של החיים היא לדחוף אותנו להיבטים מוחצנים של הנפש, כדי שנוכל לממש את משימת ההסתגלות למציאות החברתית, והוצאת כישורי החיים מן הכוח אל הפועל.

מחציתם השנייה של החיים מאפשרת ואף תובעת מן האדם, לפתח ולטפח את הצד הפנימי באישיותו, ובזאת להתחבר יותר אל עצמו, על מנת שיוכל להשלים את מעגל חייו, באופן מרבי ומיטבי.

אורלי צדוק

פסיכולוגית תעסוקתית מומחית ומדריכה. בעלת ניסיון של כ-30 שנה בייעוץ קריירה בכלל, וייעוץ לאנשים עם הפרעת קשב בפרט. בעלת קליניקה לייעוץ וטיפול בתחום הלימודים והקריירה בהוד השרון. מרצה באוניברסיטת רייכמן. חברת וועד מנהל בהסתדרות הפסיכולוגים ובעמותת עמית לדרך. פרסמה יחד עם ד”ר אורית דהן את הספרים- מ”לקות לחירות” ו”הפקולטה למדעי הלקות”. לשעבר, חברת מועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות, הפסיכולוגית הראשית של שירות התעסוקה, מרצה במכללה האקדמית תל אביב-יפו ומנהלת תכנית הגשטלט באוניברסיטת תל אביב.

ביבליוגרפיה

Neumann, E. ([1949] 1989). The Origin and History of Consciousness. London: Karnac Books.

ולצר י’ (2018, יוני 7). רוצים להיות מאושרים? חכו לגיל 50. ויינט. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5281082,00.html

נצר ר’ (2020, דצמבר 1). הגיבור במחצית השנייה של החיים – אינדיבידואציה בגיל השני והשלישי. פסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=4072