הכאב כמנוע לשינוי בייעוץ התעסוקתי

מה למדתי באוניברסיטה על ייעוץ תעסוקתי?

כל אדם, המעוניין להיות פסיכולוג תעסוקתי, למד שהגרעין שמהווה את הבחירה התעסוקתית, יסודו בזהות התעסוקתית. כלומר הכישורים, הנטיות והערכים יהוו את היסוד שיוביל לבחירה תעסוקתית נכונה. למדתי שפסיכולוגיה תעסוקתית מבוססת על שיח כוחות ועל פסיכולוגיה חיובית. ההיגיון המנחה אותנו הוא, שעל האדם להיות טוב במה שהוא עוסק, ליהנות מעבודתו וכן שזו תענה על הערכים והצרכים החשובים לו. היום ברור לנו שישנן השפעות נוספות, כמו: חברה, סביבה והעברות בין דוריות. חלקים מודעים ולא מודעים מנהלים את הבחירות שלנו. המושג “הלימה בין אדם לסביבת העבודה” תפס מקום מרכזי. עשרות מחקרים איששו את הנושא הזה. אנחנו, אכן, מבינים שהאדם אינו יכול לעסוק בתחום שאיננו קרוב אליו, ובתחום שאין לו בו את הכישורים הנכונים, כדי שישיג בו תוצאות טובות.
אך האם זהו באמת כל הסיפור? האם באמת רק יכולות, ערכים, צרכים, מסרים חברתיים והעברות בין דוריות מרכיבים את הבחירה הנכונה של המקצוע?

מה ראיתי בפועל בייעוץ התעסוקתי בקליניקה?

ניסיון קליני רב שנים הביא אותי להבנה שהדברים מורכבים יותר. לא רק היש, הקיים מנהל את הבחירה, אלא גם ההיעדר והחסר מנהלים את זו. לעתים כוחם וחוסר המוטיבציה שהם יוצרים גבוהים יותר. אני סבורה שקיימת בנו, בכולנו, מוטיבציה לשלמות ותיקון. אנו סובלים ממיני טראומות- קטנות וגדולות, חסכים, פצעים בנשמה אותם אנחנו צוברים לאורך החיים. ככל שהטראומות האלה מוקדמות יותר ו / או חזקות יותר הן משפיעות באופן לא מודע על התנהלותנו וחיינו. פגיעות אלה הופכות למעין “חורים שחורים” הפוגעים לנו באנרגיה, ביכולות, בכוחות וברצון הטבעי שלנו לגדילה, ללמידה ולהתפתחות. כיוון שפעמים רבות אין לנו קשר ישיר עם הפגיעות הללו, אנחנו חווים יותר את מנגנוני ההגנה המכסים על הפגיעות הללו. מנגנונים אלו מחד גיסא עוזרים לנו להתמודד עם הכאב, אך מאידך גיסא מונעים מאתנו מגע ישיר עם עצמנו ועם החסכים שלנו. בייעוץ, בסביבה מכילה ואמפתית נולדת האפשרות להתפנות להתבוננות בפגיעות האלה, להסרה עדינה של מנגנוני ההגנה ולטיפול בנקודות הכואבות והרגישות. ריפוי זה מאפשר שחרור אנרגיות שנכלאו ואלה יכולות להיות מקור ליצירה בעולם, לעשייה ולבנייה. היפוך זה של האנרגיה ממקום עצור ומכונס לעשייה בונה ויצירתית, יכול להוות בסיס לבחירה התעסוקתית.

דוגמה של מקרה

דוד בן 30 (שם בדוי) הגיע אליי לאחר שש שנים בהן עבד בחברה גדולה. באותה תקופה, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, דוד לא הצליח להתקדם לתפקידי ניהול בהם היה מעוניין. הוא הרגיש חוסר הערכה מסביבתו, והביע תסכול רב וחוסר אונים סביב מצבו. בתהליך הייעוץ והאבחון התעסוקתי ראינו שלדוד יכולות גבוהות שאינן מנוצלות, ורצון לשפר את הסטטוס התעסוקתי שלו. דבר שלדעתו ישפיע על הערך העצמי שלו. במקביל הוא חווה חוסר יכולת לנהל שינוי, ופחד לאבד את מקום עבודתו הבטוח. דוד, שהגיע מרקע דל, הצליח בכוחותיו לשפר את מצבו הכלכלי. הוא חשש משינוי הכרוך באובדן הביטחון הכלכלי. שאלוני הנטיות שמילא לא קידמו אותנו: נטיותיו היו מפוזרות, והוא בחר מעט מאוד אופציות תעסוקתיות שעניינו אותו. גם בפגישות לא הצלחנו למצוא תחומי עניין ממוקדים. הבנו יחד שהמוטיבציה שלו כבויה, מזה זמן רב. בנקודה זו, חוויתי גם אני חוסר אונים, ותהיתי אם נגיע למקום שיאפשר בחירה מתוך עניין פנימי, ואולי, כמו שהוא חשש, נאלץ להתפשר על מה שאפשרי, מעשי- גם אם משעמם. מניסיוני, אני יודעת שצריך להמשיך לחפש את מקור האנרגיה לשינוי, גם כשהחיפוש נראה חסר תקווה, ולכן המשכנו בשיחות. באחת השיחות, דוד סיפר על קשר זוגי חדש שנוצר, זאת לאחר שחווה תקופת אבל ארוכה על קשר קודם. הוא סיפר שלראשונה ביקר בבית בת זוגתו, וחווה כאב על הבית הדל שהיא באה ממנו ורצון עז לעזור לה לשפר את מצבה. לראשונה, הרגשתי אנרגיה שמתעוררת בחדר. אמנם אנרגיה בעלת איכות כואבת, אך נוכחת. בחיבור אסוציאטיבי עלה סיפור נוסף, בו דוד שיתף אודות הכאב שחווה, כשביקר את אחיו לאחר גירושיו. הוא נוכח בכך שהאח עובד קשה, אך עקב התנהלות שיווקית וכלכלית לא נכונה איננו מצליח לפרנס את עצמו. דוד סיפר איך התגייס לעזור לאחיו לארגן את ההכנסות, ההוצאות, פעולות השיווק, איך למד, בכוחות עצמו, את כל הכלים הרלוונטיים, כדי לעזור לאחיו. בשלב זה, דוד פרץ בבכי, והאנרגיה בחדר הייתה בעלת נוכחות גבוהה. יחד הבנו שהצורך שלו לעזור לאחר, לקרובים לו, לשפר את מצבם הכלכלי הינו צורך אותנטי ועמוק. הבנו שהפצע של החוסר והדלות, בהם גדל, הפך למקור מוטיבציה לקדם את עצמו ואת הקרובים אליו. הבנו שרצון זה יכול להתרחב גם לעזרה לאחרים שאיננו מכיר. כשעשינו את החיבורים הללו, הייתה זו הפעם הראשונה בה ראיתי את דוד מחייך. בסיום הייעוץ, דוד החליט לחזור ולהשלים את לימודי הכלכלה ומנהל העסקים, אותם הפסיק בעבר כיוון שחשב שאינם פרקטיים. הוא החליט כי בעתיד ינסה להשתלב בתחומי הבנקאות וגיוס המשכנתאות, כדי לעזור לאנשים לנצל את משאביהם הכלכליים בצורה טובה יותר. במקביל הוא החל להתנדב בעמותה המסייעת לאנשים הנמצאים בחובות לשפר את יכולתם הכלכלית.

סיכום

מקרה זה ומקרים אחרים מראים לנו שתחושת היצירה והחיות עשויה לבוא ממקומות בלתי צפויים. האמונה שלנו באפשרות זו, והחזקת מרחב מכיל, פתוח ואמפתי, תוך שמירה על  קיום המקום האנרגטי היצרני בכל אדם, מהווה תנאי הכרחי לאפשרות להיפתח ולאפשר למקום הנעול והפגוע אצל האדם להפוך למקום מזין, מאפשר ופורח.

אורלי צדוק

פסיכולוגית תעסוקתית מומחית ומדריכה. בעלת ניסיון של כ-30 שנה בייעוץ קריירה בכלל, וייעוץ לאנשים עם הפרעת קשב בפרט. בעלת קליניקה לייעוץ וטיפול בתחום הלימודים והקריירה בהוד השרון. מרצה באוניברסיטת רייכמן. חברת וועד מנהל בהסתדרות הפסיכולוגים ובעמותת עמית לדרך. פרסמה יחד עם ד”ר אורית דהן את הספרים- מ”לקות לחירות” ו”הפקולטה למדעי הלקות”. לשעבר, חברת מועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות, הפסיכולוגית הראשית של שירות התעסוקה, מרצה במכללה האקדמית תל אביב-יפו ומנהלת תכנית הגשטלט באוניברסיטת תל אביב.